הרב גיא טל

ראש כולל, מקסיקו סיטי
אשור, אברהם וחינוך הילדים

בפרשת נח אנו קוראים פעמיים על כך שהאנושות פונה לדרכים רעות של רִשעה והתרחקות מהבורא. בפעם הראשונה, בדור המבול, אנו קוראים שהארץ מלאה חמס ושאלוקים החליט להשמיד את כל יצורי העולם. הפעם השנייה נמצאת בסוף הפרשה וידועה כסיפור “מגדל בבל” או דור הפלגה. לא ברור כל כך מה היה חטאם של דור הפלגה, אבל ברור שהם עשו משהו רע ולכן הקב”ה מתערב ומפזר אותם. חז”ל והמפרשים מביאים הסברים שונים לחטאם של דור הפלגה, אחד מהם הוא שהמגדל מסמל מרידה בַּמקום ופנייה לאלילות ולעבודה זרה, ושמנהיג המרד הזה הוא נמרוד.

במקרה הראשון של דור המבול אנו יודעים שנח ומשפחתו פרשו מהכלל, בנו תיבה וסגרו עצמם מפני רוחות הטומאה. האם בפעם השנייה מישהו פרש מהכלל כמו נח ומשפחתו ובחר בדרך הישרה? המדרשים מספרים לנו על אברהם אבינו שנלחם נגד התרבות האלילית בדורו והתחיל דרך חדשה בעולם. דרך האמונה באל אחד וייסוד עם ישראל. האם היה מישהו נוסף?
כמה פסוקים לפני הסיפור על מגדל בבל מתחבא לו פסוק פחות מוכר שניתן ללמוד ממנו מסר חשוב מאוד. התורה מספרת לנו על נמרוד ועל ממלכתו “ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער”. ומיד מוסיפה התורה מידע נוסף שנראה לכאורה חסר חשיבות: “מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה… היא העיר הגדולה”.
למה חשוב לתורה לתת לנו את המידע הזה? לא ניתן גם להתעלם מהקשר הברור לספר יונה, שבו יונה שנשלח להזהיר את “נינוה העיר הגדולה”. מה מלמד אותנו הקשר זה?
רש”י מביא את מדרש חז”ל על הפסוק: “כיון שראה אשור את בניו שומעים לנמרוד ומורדין במקום לבנות מגדל – יצא מתוכם”. 
מדרש זה על הפסוק הפחות מוכר הנ”ל, מגלה לנו שלא רק אברהם לא אהב את דרכו של נמרוד. גם אשור החליט שהדרך הזו אינה מתאימה לו והוא פורש.

במקרה זה מעניין להדגיש את הסיבה לכך: המדרש לא אומר שאשור חשש על עצמו, אלא דווקא על כך שילדיו נמשכים אחר נמרוד ודרכו. לא ברור מהמדרש האם אשור עצמו הוא עובד עבודה זרה ולכן לא חשש לעצמו, או שהיה כל כך בטוח בעצמו עד כדי כך שידע שהדבר לא ישפיע עליו והוא יוכל להמשיך באמונתו. על כל פנים, מה שהדאיג את אשור לא היה הוא בעצמו אלא דווקא בניו. כיוון שראה שבניו נמשכים אחר נמרוד ומרידתו בה’, החליט אשור לפרוש בעצמו מכל החברה האנושית של אותה תקופה ולהקים לעצמו עיר חדשה. כל זה בשביל חינוך הילדים.
חז”ל רומזים לנו במדרש שההשקעה של אשור בחינוך ילדיו השתלמה בטווח הארוך, כי מההשקעה הזאת יצאה העיר הגדולה נינווה, אימפריה ותרבות ששלטו בעולם כולו. כמו כן הם רומזים לנו לזכור את ספר יונה, שבו מבואר שאותם אנשי נינווה עשו תשובה גדולה שלא מוכרת כמותה במקומות אחרים בתנ”ך. מה גרם לנינווה להיות העיר היחידה בכל העולם העתיק (וכנראה היחידה בכל ההיסטוריה האנושית) שהצליחה לעשות שינוי טוטאלי ומוחלט כזה שהציל אותה מכליה? רומזים לנו חז”ל שאלה אותם זרעי חינוך ששתל בהם אשור אביהם, ששם את חינוך ילדיו מעבר לכל שיקול אחר, מעבר לשיקולי פרנסה, נוחות, חברה וכו’. אם ילדיי מושפעים לרעה, אני צריך למצוא לעצמי מקום אחר בכל מחיר!

הדבר מזכיר לנו את דבריו של הרמב”ם בהלכות דעות (פרק ו הלכה א): “דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים וליישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם… ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה… ישב לבדו יחידי… ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו ליישב במדינה אלא אם כן נתערב עימהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים…”
ההשפעה של החברה כל כך חזקה, אומר הרמב”ם, עד שעדיף שאדם יגור לבד במדבר מאשר שיגור בחברה רעה. ומוסיף אשור ואומר לנו: אפילו אם אתה יכול לעמוד בהשפעת החברה, בניך אינם יכולים, ועדיף לך ללכת לגור במדבר או לייסד עיר חדשה ובלבד שלא לגור בחברת הרשעים והמשפיעים לרעה.

מעניין שגם ביחס לאברהם, התורה מלמדת אותנו שהסיבה שבגינה הוא נבחר היא חינוך ילדים. כך כתוב בפרשת וארא: “כי ידעתיו  למען אשר יצווה את בניו ואת  ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט”. כלומר, הקב”ה אומר שהוא בחר באברהם למען מטרה מסוימת: כדי שהוא יחנך את בניו ואת צאצאיו לשמור את דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט. עיקר הבחירה באברהם היא למען הדורות הבאים ומתוך הידיעה שהוא יעניק את החינוך הטוב ביותר לבני ביתו.

ומאז, במשך כל הדורות ובכל קהילות ישראל בכל מקום שהן, בראש סדר העדיפויות תמיד נמצא חינוך הילדים. אנו צריכים להמשיך בדרכם זו של אברהם ושל אשור, ולהבין שבזה תלוי כל עתידנו ובזה אנו צריכים להשקיע את מרב מאמצינו ותשומת לִבנו, בחינוך הדור הבא ללכת בדרך ה’ ולעשות צדקה ומשפט.