הרב שרגא פרוכטר
אביו של דביר, שליחנו בפרת‘- אוסטרליה
ראש ישיבת בני עקיבא- גבעת שמואל

 

בצל – אל

בעיוננו בפרשיות האחרונות שעוסקות במשכן, ראינו שפרשיות תרומה ותצווה עוסקות בצווי על עשיית המשכן וכליו, ופרשיות ויקהל פקודי עוסקות בהקמת המשכן וכליו. ואנו מוצאים כמה הבדלים ביניהם הטעונים ביאור.

  1. בפרשת תרומה, התורה מצווה על עשיית הארון השולחן והמנורה תחילה, ולאחר מכן על עשיית המשכן עצמו. ואילו בפרשת ויקהל הסדר הוא הפוך – בתחילה עשיית המשכן ואח"כ עשיית הכלים. מה פשר הדברים?
  2. בפרשת ויקהל, משה מקהיל את עם ישראל לדורותיו על מלאכת המשכן ופותח במצות השבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה (שמות לה, ב). מה עניינה של השבת כאן, והלא כבר נצטווינו עליה כמה פעמים בזמן עשרת הדברות ומה צורך בציווי נוסף דווקא לפני הקמת המשכן? בנוסף לכך, בפרשת כי תשא הציווי על השבת מופיע לאחר הציווי על המשכן, ואילו כאן הסדר הוא הפוך.
למעשה זהו היה הוויכוח בין משה לבצלאל, מה קודם למה, כפי שכותב רש"י על הפסוק: "וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה (שמות לח, כב( "אֲשֶׁר צִוָּה אותו משֶׁה" לא כתוב כאן, אלא "כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה". אפילו דברים שלא אמר לו רבו – הסכימה דעתו למה שנאמר למשה מסיני. כי משה צווה לבצלאל לעשות תחילה כלים ואח"כ משכן. אמר לו בצלאל: מנהג עולם לעשות תחילה בית ואח"כ משים כלים בתוכו! … אמר לו משה, כלום בצל-אל היית? כי בודאי כך צווה לי הקב"ה! וכן עשה, המשכן תחילה ואח"כ עשה כלים.

ולכאורה הדברים קשים. אם באמת משה נצטווה לעשות קודם משכן ואח"כ כלים – מדוע ציווה משה את בצלאל לעשות להיפך? ומה הפירוש "בצל-אל היית", וכי משה לא היה בצל-אל ושמע את מה ששמע? ומה ההבדל ביניהם??

הרב חרל"פ, בספרו "מי מרום" על הפסוק: "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ, לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה" (ישעיה נא, טז) כותב:
ישנם שני סוגי צללים, ישנו צל שמסתיר את האור – וזה דבר שלילי , כיוון שהאור מתכסה ולא נהנים ממנו בכלל, לא ניתן לראות אותו.  אך יש צל שבא כדי שנוכל לקלוט את האור – כי האור כל כך חזק שאי אפשר להביט בו, וע"י הצל ניתן לראות ולהינות מן האור, כפי שנאמר בבריאה "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א, ד). "ראה שאין העולם כדאי לו ועמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא" (חגיגה יב.). העולם שלנו אינו יכול לקלוט את עוצמת האור האלוקי הזה, ולכן ההתגלות של הקב"ה בעוה"ז היא ע"י הסתרת האור. וזהו "הצל" – המסמל את עולם המעשה.
האור האלוקי כ"כ חזק שאנו לא יכולים ליהנות ממנו במלואו, ולכן ה' גנז את האור האלוקי הראשון לעתיד לבא.

משה – שהוא רוחני ביותר, ששייך לעולם המחשבה, אצלו הסדר הוא הפוך – קודם הכלים ואח"כ המשכן, אע"פ שהוא שמע מפי הקב"ה לעשות קודם את המשכן. כי אדם שנמצא בעולם האור, הוא יכול ליהנות מהאור האלוקי ללא צל שמסתיר או מעמעם את האור, אצלו הסדר מתחיל מה"מחשבה תחילה", מהכלים שהם המטרה עצמה – מהתוכן עצמו, ורק אח"כ הוא מציב את המסגרות.
 
אך בעולם המעשה שבא בהסתרה שזהו "בצל-אל היית" כאן הסדר הוא שונה – קודם המשכן ואח"כ הכלים. זהו "הנוהג שבעולם", כי אם אין את המסגרת אין לאיפה להכניס את התוכן. משה יכול ליהנות מעוצמת האור האלוקי ללא צל, ללא הסתרות, ללא מסגרות, אך בצלאל חייב קודם כל להציב את המסגרת – את ההסתרה והצל כדי ליהנות מהאור, מהתוכן.

במציאות קיים מאבק מתמיד בין המסגרת ובין התוכן. ה-"אידיאה" – השאיפה הרוחנית, רוצה להתפשט ולפרוץ את כל המסגרות. מאידך, המסגרת – תוחמת, מצמצמת, פעמים אולי אפילו חונקת את ההתפרצות הזאת. האידיאל הוא למצוא את האיזון בין המסגרת ובין התוכן הרוחני, כי כאשר מתפשטים יתר על המידה אפשר ח"ו גם למעוד, והמסגרת לפעמים נותנת את האפשרות להתרחב בלי לפחד מנפילה.
משל למה הדבר דומה? לאדם שנמצא בבניין רב קומות. אם לא יהיה מעקה במרפסת הוא לא יעיז לעשות אפילו צעד אחד החוצה אל עבר המרפסת, אך כאשר יש מעקה הוא יכול לצאת עד קצה המרפסת; המעקה נותן אפשרות להתרחב.
לפי זה מובן מדוע בצלאל היה חייב קודם כל לפתוח במסגרות ורק לאחר מכן לבנות את התכנים.
 
ומה קורה עם הצבת היעדים ?
לפני שבונים את המסגרת יש להציב את היעד לקראת מה הולכים. לכן, לפני בנין המשכן משה מצווה על השבת, כי השבת היא הבסיס הרוחני של כל ימי המעשה, והיא השאיפה שלנו: "תכלית מעשה בראשית". ועל כן משה, לפני שהוא בונה את המשכן, הוא מציב את היעד, כי לפעמים עוסקים במסגרת אבל לא יודעים לקראת מה הולכים – ולפני הבניין חייבים לדעת את המטרה!
 
לסיכום : השלבים הם – הצבת היעדים , בניית המסגרת והכנסת התכנים למסגרת.
 
כמה זה נכון , אנחנו כאנשי חינוך שעושים  מלאכתנו בשליחות חשובה חייבים קודם כל להציב את המטרות והיעדים , לדעת לקראת מה הולכים . אסור ולא ניתן לעסוק בתכנים לפני הצבת יעדים.
אנחנו חייבים להציב יעדים חינוכיים , ערכיים , לדעת למה אנו שואפים, לאחר מכן להציב מסגרות ורק לאחר מכן לבנות וליצור את התכנים כדי להגיע למטרות שהצבנו לעצמנו.