ידידיה ביג’ל
שליח לשעבר בשיקגו (תשס”ח)
כיום מהנדס מבנים

 

הייעוד האמיתי של יציאת מצרים

"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לחדשי השנה"
בעיצומו של תהליך יציאת מצריים, רגע לפני מכת בכורות בני ישראל מקבלים ציווי בלתי צפוי. הם מצווים על מצוות קידוש החודש. במבט ראשון זה תמוה מאוד – מה מקום הציווי כאן? האם זו המצווה המתאימה ביותר להיות המצווה הראשונה שמצווים רגע לפני יציאת מצרים?

במבט שני, משמעות מצוות קידוש החודש היא קביעת לוח שנה חדש. לוח שנה זה קובע את מועדי החגים והמצוות הקשורות בהם ומהווה את המסגרת למהלך החיים היהודי. דווקא קביעת המסגרת מקומה בנקודת ההתחלה, רגע לפני היציאה והתגבשות בני ישראל כעם. חשיבות נקודת ההתחלה הזו מודגשת בקושיית הרש"י הראשון בבראשית שאומר שהתורה הייתה צריכה להתחיל דווקא מ-'החודש הזה לכם'. בעקבות מצווה זו מצווים עם ישראל במספר מצוות נוספות בפרשה.
על מנת להבין את הקשר המצוות של פרשה, נקדים ונאמר כי יש אפשרות לראות שני רבדים בגאולת מצרים, על בסיס העקרונות של הרב יוסף דב סולובייצ'ק ז"ל של ברית גורל וברית ייעוד.
בברית הגורל מדובר על אירועים – התהליכים שאדם או ציבור עוברים אותם באופן פסיבי. זה מגדיר אותם בכך שזה קרה להם. מנגד, בברית ייעוד אדם לוקח אחראיות על עתידו ומנתב אותו ליעד.
בשלב הראשון של גאולת מצרים התהליך הוא בבחינת גאולת גורל. עם ישראל שקוע בעבדות פיזית ורוחנית במצרים. צריך להסיר ולהוציא אותו מהמציאות הפיזית הנמוכה והטמאה של מצרים. בכל התהליך הזה הם פסיביים. העבדות נכפית עליהם והקב"ה מוציא אותם.

אולם, ישנו צעד נוסף בתהליך. ישנה מטרה וייעוד שעם ישראל צריכים לקחת על עצמם, שהיא הסיבה לכל תהליך גאולת מצרים.
התוכן הזה נוצק בהר סיני וממומש עם הכניסה לארץ ישראל. עם קבלת התורה והמצוות עם ישראל מקבלים תפקיד פעיל ובייעודם.
יחד עם זאת, עוד לפני מתן תורה, על סף היציאה ממצרים, בני ישראל מקבלים סדרה של מצוות.
רגע לפני היציאה מעבדות לחירות עם ישראל מקבל הזדמנות לקחת חלק פעיל בייעודו. במבט עמוק המצוות האלו מבטאות שלב בתהליך המעבר בין מציאות של גורל למציאות של ייעוד, מחילוץ באותות ומופתים מטומאת ועבדות מצרים לקבלת התוכן.

המצווה הראשונה היא מצוות קידוש החודש. הלוח העברי הוא המסגרת שבה כל מהלך החיים מתרחש. זאת מסגרת חדשה המפרידה את עם ישראל ממסגרת הזמן שהם היו שרויים בה עד כה. יתר על כן, מי שקובעים את הלוח – מתי מתחיל החודש הבא, וכנגזרת מכך מתי יתקיימו החגים על כל המצוות שלהם, נקבעות על ידי בית דין על פי עדים מהעם. עם ישראל הוא שקובע מתי יחולו ציוויים א-לקיים, בכל חודש ובכל שנה.
לאחר יצירת המסגרת של לוח השנה, מגיעים מצוות ברית מילה, קרבן פסח ומצה. בברית מילה משילים שכבת בשר המבטא שיעבוד למציאות הטמאה. בקרבן הפסח, וקרבנות בכלל, אדם מתבקש לקחת נכס פיזי שלו ולהקריב אותו או את חלקו לה'. בדומה לכך, מצה מסמלת את הקיום הפיזי המינימלי ביותר ללא ה-"חמץ" מסביב.

לאחר יציאת מצרים – ההסרה מהמציאות הגורלית הטמאה, מתקדמים לתוכן ולייעוד. לאחר היציאה ממצרים, כאשר אנו מתחילים להתקדם לכיוון קבלת תורה בהר סיני, ובהמשך לארץ ישראל, אנו מקבלים מצוות נוספות.

העלייה האחרונה בפרשתנו, לאחר חזרה על מצוות פסח מצווה על מצוות בכורות ותפילין.
בנוגע לתפילין כותבת התורה
וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל-יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת ה' בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ ה' מִמִּצְרָֽיִם.
 ישנה מטרה לכל המהלך הזה, ואותה אנו מניחים על ידינו ובין עינינו כל יום ויום על מנת ש-'תורת ה' תהיה בפיך', כיוון שה' הוציאך ביד חזקה ממצרים. בכל יום ויום בחייך אתה לובש חפץ פיזי העשוי מעור שנועד להזכיר לך לשאת את דבר ה', ושהתהליך לא נגמר רק בהסרה מעבדות פיזית וטומאה רוחנית. אנו נקראים לשאת ייעוד גבוה בכל יום ויום בחיינו הטבעיים.

בדומה לכך, במצוות בכורות ה' מכריז שכל הבכורות שלך – מי שמהווים את ההנהגה העתידית שלך – שייכים לו. במבט רחב יותר – כל עם ישראל הינם הבכורות של ה', המייצגים אותו בעולם הפיזי בכל יום ויום.
 
הנ"ל מבוסס על דרשת שבת של הרב אליהו בלומנצוויג, ראש ישיבת ההסדר ירוחם.