הרב מאיר הורדן

ראש כולל לשעבר (שטוקהולם, תשנ”ט)

 

 

 הסתרת הפנים של הקב”ה

“וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא”.
רש”י: “אנכי היום – היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נולדתי ביום זה אמות”. משה יודע שזהו יומו האחרון, הוא חייב להעביר את המסר האחרון שלו. בפרשתנו ישנם דברי אזהרה מבהילים וקשים להבנה.

“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת; וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא, הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר עָשָׂה”. 
במשך 40 שנה, במצרים ובמהלך הנדודים במדבר, התגלה הקב”ה לבני ישראל. הנסים הגלויים, קריעת ים סוף, והורדת המן מדי יום גרמו לקרבה גדולה, אולם הדברים עשויים להשתנות. משה מתנבא על עונש שה’ יטיל על בני ישראל אם הם יעבדו עבודה זרה: הקב”ה יסתיר את פניו ביום ההוא.

מהי הסתרת הפנים?
רש”י מפרש: “‘והסתרתי פני’ – כמו שאיני רואה בצרתם”. דהיינו מדובר בפרשנותו של האדם את המציאות שבה הוא שרוי; ה’ נוכח בעת צרתו אך לא בדרך הנראית לאדם. אבן עזרא כותב בדרך דומה: “וטעם ‘הסתר אסתיר’ – שאם יקראו אלי לא אענה. והמשל כאדם שלא יראה ולא ידע מה יעשה”. נוצר מצב שבו התנהלות ה’ מול האדם אינה כהרגלה, או כפי שהאדם נוהג להבינה, והוא במבוכה. הפסוקים דלעיל מעוררים שתי שאלות:

  • כיצד יש להבין את תגובת העם: “הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה”?
  • מהי משמעות החזרה על הסתרת הפנים בפסוקים?

מענה לשאלות אלו נמצא בפירוש הספורנו:
“וְאָנכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי מֵהֶם”, לא כמו שחשבו הם באמרם שאיני בקרבם, כי אמנם בכל מקום שיהיו תהיה שכינתי מצויה שם, כאמרם ז”ל: בכל מקום שגלו ישראל, שכינה עמהם. אבל אסתיר פני מהצילם. ‘עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה’, הוא לעצמו. כי פנה אל אלהים אחרים. כי בצרות המוצאות אותם על מה שחטאו, הם אינם פונים אלי לעזרה בתשובה ובתפלה, אבל פונים להמלט באמצעות עובדי א”א”.
דהיינו, העם פירש שלא כראוי את “הסתר הפנים” הראשון, כשסבר שה’ זנח אותם, ולכן פנה לעבודה זרה, והיסק מוטעה זה גרר את “הסתר הפנים” השני. אמור מעתה: אין מדובר כאן בשלבי חזרה בתשובה אלא בשני שלבים של ענישה. נבהיר אפוא: “הסתר פנים” אינו נטישת הבורא את האדם או את העם, אלא זוהי הרגשה סובייקטיבית של המתבונן, הטועה משום שאינו מוצא הסבר לשינוי במערכת היחסים שלו עם הבורא.

ישנן תקופות שבהן אלוקים מחליט להתגלות וישנן תקופות של הסתרת פנים. מדוע בוחר הקב”ה להסתתר? בפרשתנו, הסתרת הפנים היא עונש על עזיבת אלוקים והליכה אחרי אלוהי נכר הארץ. הסתרת הפנים היא תוצאה של החטא. ככל שנמשיך במעשים אלו, תימשך ותעמיק הסתרת הפנים. ניתן להבין שיש תלות הדדית בין ישראל והקב”ה, ושאם אנחנו חוטאים ומתנכרים לקב”ה, גם הוא יסתיר פניו מעם ישראל. אם אנחנו מסתתרים מפניו, אנחנו לא ראויים לדרכי החסד והרחמים שהקב”ה מנהיג בהן את עולמו, ולכן ניתן לראות בצרות ובאסונות שיבואו מתוך הסתרת פנים מידה כנגד מידה – עונש שהעם ראוי לו.

מתוך הפסוקים ניתן לראות הדרגתיות בהסתרת הפנים של הקב”ה. קודם “אנכי אסתיר פני ביום ההוא”, ואז “הסתר אסתיר”.
מדוע “הסתר אסתיר” גרוע יותר מ”אנכי אסתיר פני ביום ההוא”?
גדולי החסידות כתבו שאין כאן רק הסתר כפול, גדול יותר. אלא כפי שכתב ה”שפת אמת” בשם הרבי מפשיסחא, שהכוונה שההסתר עצמו יהיה נסתר. כלומר, פעמים שהקב”ה מסתיר פניו כדי שאנו נחפש אותו, אך יש והוא מסתיר את ההסתר, כך שאין יודעים שהוא מסתתר, וכך איש אינו מחפש אותו.
ישנו סיפור חסידי ידוע על רבי שפגש פעם בילדה בוכה. לשאלתו ענתה לו שהיא וחברותיה שיחקו במשחק המחבואים, והגיע תורה להתחבא, אך אף אחד לא מחפש אותה, והיא עדיין ספונה במחבואה. בכה הרבי, הרי גם הקב”ה מסתתר, וזאת במטרה שיתגעגעו אליו ויחפשו אותו, אך איש לא מחפש אותו.

פעמים אדם מצליח בכל דרכיו, בריאות, משפחה, פרנסה, והוא מבין שהקב”ה מיטיב עמו. פעמים שמזלו פונה לו עורף והוא הולך ונכשל בכל מה שעושה, וגם הפעם הוא מבין שה’ מסתיר פניו ממנו. והוא פונה אליו ומתפלל. איש מעלה גם יודע שכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד.
אך יש מי שחושב בכיוון אחר, הוא תולה את כישלונותיו בנסיבות הזמן, בחוסר פיקחות או בחוסר מזל, אך בשום אופן לא בהסתרת פנים, כי הסתרת הפנים נסתרת ממנו. ואמר ר’ שמחה בונים מפשיסחא, שזה גופא חטא נורא.
אסונות וייסורי התופת, במיוחד בעת שואת דורנו, הצמיחו בלב רבים מבני עמנו את מסקנת הכפירה באלוקי ישראל. כיצד הקב”ה יכול היה לשבת ולצפות במעשים אלו בלי להתערב?

לעניות דעתי, ניתן ללמוד מכאן מסקנה הפוכה. משה ביומו האחרון צופה מה עתיד לקרות לעם ישראל. משה חזה מראש את מה שעתיד לקרות לעם ישראל. הקב”ה הודיע לו שתהיה תקופה של הסתרת פנים שאותה נתקשה להבין. בימים אלו תהיה הרגשה שאין השגחה בעולם ויהיו צרות שאותן לא נצליח להבין, אולם יש כאן מטרה ותכנית אלוקית. ההכרזה מראש על הסתרת הפנים היא הסבר תיאולוגי שיכולה להסביר את מה שהתרחש בתקופת השואה. בזמן שהיהודים היו במחנות ההשמדה הדבר הנכון היה לזעוק כלפי שמים “אל תזנחנו לנצח, עורה למה תישן”, אולם לאחר הקמת המדינה והנסים הגדולים ניתן לראות שהמאורעות שקרו במאה השנים האחרונות הן חלק מהיסטוריה שהקב”ה מתכנן מראש.

הסתרת הפנים של התקופה הקשה ביותר שידע עם ישראל מעודו הסתיים בציווי לכתוב את השירה הזאת.
מסתבר שהקב”ה לא עזב את הארץ, רק הסתיר את פניו. בניגוד לאלה שסברו שאין אלוקי בקרבי והקב”ה הסתלק מהארץ, הוא נמצא איתנו תמיד. מדינת ישראל, דור הגאולה והקץ המגולה הם חלק מהשירה הנפלאה שאנחנו שרים בדור הזה.

נסתרות דרכי הא-ל. אכן היו תקופות של הסתרת פנים, אולם גם הן חלק מהתכנית האלוקית שבה הוא מנהיג את העולם. אלוקים אינו אדיש כלפינו. יש לעולם מטרה, וזה המסר שמשה החליט להעביר ביומו האחרון עלי אדמות.