אלישע וילמרסדורף

אלישע וילמרסדורף
שליח תורה מציון לשעבר ביוהנסבורג (תשנ”ט)

 

במידה שאדם מודד בה מודדין לו

וַיְדַבֵּר ה‘ אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. … (שמות ו’, י“ג)

הוּא אַהֲרֹן, וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה‘ לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם. הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (שם, כ“ו).

על ניסוח מיוחד זה של התורה מביא רש”י את דברי המדרש: “יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן לומר לך ששקולין כאחד”

לכאורה כוונת המדרש לומר שרצתה התורה להשוותם וללמדנו שאין אחד מהם עדיף על חברו בשליחות זו,  וכן מצינו במדרש (בראשית רבה א‘, ט“ו) המציין עוד כמה דוגמאות למקרים בהן התורה כתבה פעם בסדר כזה ופעם בסדר הפוך. המדרש מזכיר מחלוקת שהייתה בין בית שמאי לבית  הלל לגבי השאלה – מה נברא תחילה השמיים או הארץ:

“א”ר שמעון בן יוחאי תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה … א”ר אלעזר ב”ר שמעון אם כדעת אבא למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ אלא מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק ויעקב, ובמקום אחד הוא אומר  (ויקרא כ“ו, מ“ב) ”וזכרתי את בריתי יעקב וגו'” מלמד ששלשתן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו‘, כ“ו) “הוא אהרן ומשה” מלמד ששניהן שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים יהושע לכלב ובמקום אחד הוא אומר (במדבר י“ד, ל‘) “כי אם כלב בן יפונה הקנזי ויהושע בן נון” מגיד ששניהן שקולין זה כזה. בכ”מ הוא מקדים תורין לבני יונה ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא י“ב, ו‘) “ובן יונה או תור לחטאת” מגיד ששניהם שקולין זה כזה. בכל מקום הוא מקדים כיבוד אב לאם ובמקום אחד הוא אומר (שם י“ט, ג‘) ”איש אמו ואביו תיראו” מגיד ששניהן שקולין זה כזה אבל אמרו חכמים האב קודם לאם מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו. בכ”מ הוא מקדים בריאת שמים לארץ ובמקום אחד הוא אומר:”ביום עשות ה’ אלהים ארץ ושמים” מגיד ששניהם שקולין זה כזה.

אבל אם נדייק בלשון כפי הגירסא ברש”י, “ששקולין כאחד” ניתן לומר שאין הכוונה כאן רק לומר שאין אחד שעדיף על חברו אלא שביחס לשליחות שלהם הם נחשבים ישות אחת. לא היה ניתן לבצע את השליחות כל אחד בפני עצמו אלא רק יחד – כאחד, ולכן הם “שקולין כאחד” ולא “שקולין זה לזה”. זה גם יסביר את לשון הפסוק שדיבר בלשון יחיד -“הוא אהרן ומשה… הוא משה ואהרן…“

ובכל זאת, יש מקום להסביר ביחס למה הקדימה התורה את אהרן וביחס למה הקדימה התורה את משה.

מצאנו כמה הסברים בפרשנים ואציין רק חלק מהן:

הרשב”ם כתב שבתחילה הקדים את אהרן למשה כסדר לידתם (כשזה נוגע לשליחות באופן כללי) אבל לגבי הדיבור לפרעה היה משה קודם לאהרן, כי משה הוא זה שדיבר תחילה ואהרן אמר את הדברים לפני פרעה.

הנצי”ב בהעמק דבר כותב שבעיני ישראל היה אהרן גדול שכן הוא היה איתם כל הזמן והיה מוכר להם, לעומת משה שגדל בבית פרעה ואחר כך היה במדין, ולכן בעניין גאולת העם היה אהרן קודם. אבל בעיני פרעה היה משה הגדול ולכן בעניין הדבור לפרעה הקדימה אותו התורה.

הכלי יקר מפרש באופן מעניין (מעין הפירוש הידוע בעניין הקדמת אב לאם ואם לאב) וז”ל:

לפי שבעיקר השליחות נראה כי משה העיקר שהרי אליו לבד נראה ה’ בסנה, והייתי אומר שאהרן טפל אליו ת”ל ’הוא אהרן ומשה אשר אמר ה’ להם הוציאו את בני ישראל‘, לומר לך שיש חלק לאהרן בהוצאה כמו למשה ע”כ הקדים את אהרן, אבל בענין הדבור אל פרעה נראה כי אהרן העיקר ומשה נופל לו שהרי משה היה כבד פה וכבד לשון, ע”כ אמר הם המדברים אל פרעה מלך מצרים הוא משה ואהרן, הקדים את משה לומר לך שאפילו בענין הדבור אל פרעה אינו טפל לאהרן אלא שקולים המה בכל דבר.

רק אזכיר עוד הערה ששמעתי לפני שנים מהרב פרופ’ בנימין זאב בֶּנֶדִּיקְט ז”ל, רבה של שכונת אחוזה בחיפה.  לא נאמר ששניהם “שווים” אלא “שקולין”, ר”ל ודאי שמשה ואהרן היו שונים ולכל אחד מעלותיו, אבל בעניין השליחות לא היה מי שחלקו גדול יותר מחברו, אלא כל אחד מהם תרם את חלקו ויחד הם עשו את שליחותם.