unnamed

מולי יזלסון
מנכ”ל איגוד ישיבות ההסדר

 

מאיפה כל העושר הזה?
 

בני גד ובני ראובן החזיקו עדרי צאן רבים ועצומים מאוד, כמאמר הפסוק "ומקנה רב היה לבני גד ולבני גד עצום מאוד" )במדבר, לב,א). בקשתם מאת משה הייתה להשתקע בעבר הירדן ולגדל שם את צאנם ומשפחתם, בעוד ישראל ישכנו בארץ כנען.
המדרש מוצא מקום לעסוק בשאלת הרכוש והעושר (במדבר רבה (וילנא) פרשה כב סימן ז):

"ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד"
הלכה – ג' מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן נטל חמדת כל העולם
זכה בחכמה – זכה בכל. זכה בגבורה – זכה בכל. זכה בעושר – זכה בכל .
אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכוח התורה אבל גבורתו ועשרו של בשר ודם אינו כלום
שכן שלמה אומר: (קהלת ט(' שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כי עת ופגע יקרה את כולם"
וכן ירמיה אומר: (ירמיה ט) " כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל , השכל וידוע אותי" .
ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקב"ה – סופן להפסק ממנו.

מקור החכמה, הגבורה והעושר אפשר שינבעו מברכת שמים או ממעשי אדם, והמדרש מחלק בין האפשרויות השונות. בניגוד למתנות שמים הבאות מכוח התורה והנן נצחיות, גבורתו ועושרו של אדם – בזמן שאינן בבחינת מתנות שמים, סופן להיפסק.

אך כיצד ניתן לבחון את הדברים?

הפסוק בקהלת, לאור התבוננות במציאות בני האדם, מסיק כי" עת ופגע יקרה את כולם "– העושר והעוני מוטבעים במציאות, בבחינת הנאמר" כי לא במותו ייקח הכול לא ירד אחריו כבודו" ) תהילים, מט,יח). לדידו המבחן הינו מבחן התוצאה. לאחר התפכחות ובגרות אשר העידה עד כמה הפכפך העולם, עשיר יהפוך לעני בין לילה, ובסופו של דבר פגע אחד יקרה את כולם.

הפסוק מירמיה, שמביא המדרש, מציב בפנינו  אבחנה מבדלת בין מתנות שמים למעשי האדם: המתגאה בחכמתו (בחכמה שלו) והמתהלל בגבורתו (בגבורה שלו) ובעושרו (עושר שלו) הרי מעיד על עצמו כי שכח את עצמיותו ומקורו, שנאמר  "לי הכסף והזהב" (חגי,ב,ח).
ובהמשך מביא המדרש:
"וכן שני עשירים עמדו בעולם אחד מישראל ואחד מאומות העולם,
קרח מישראל והמן מאומות העולם ושניהם נאבדו מן העולם. למה? שלא היה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותה להם.
וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחלה מכל השבטים שנא' (דברי הימים, א, ה) ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינם, מנין? ממה שכתוב בתורה: ומקנה רב היה לבני ראובן וגו'"

הגלות התחילה בבני ראובן גד וחצי שבט המנשה. עושרם נפסק ומייחס המדרש את התופעה מחמת "שהפרישו עצמן מן אחיהם בשביל קנינם".
הדוגמה אותה בחר הדרשן להביא כראיה לדרשתו, הינה סיפורם של בני ראובן גד ומנשה. הם 'חטפו' את מתנתם, לא קבלו אותה מאת ד' ולפיכך יחטפו אותם ראשונים ויגלו אותם מעל אדמתם. מידה כנגד מידה.

אין במדרשים אלו, כדי לזלזל בהון או בגנות הגבורה והחכמה. כשלעצמם הנם מתנות נפלאות, ויש בהם כדי לתקן עולם. על האדם לשאול עצמו, מי נותן המתנה? ובעיקר מה הוא עושה עמה?
אצל בני גד ומנשה, ההון העצמי גרם לניתוק מהחברה, ולבידוד משאר חלקי האומה. מחמת שחטפו את עבר הירדן, לפיכך העושר לא יהא מנת חלקם. מה שאין כן, בעבור מי שמבין שקבל מתנת שמים ובתבונה מכלכל ומחלק מהונו גם לזולתו, רק הוא יהא זה אשר יוכל להתהלל במה שזיכה אחרים, וטוב לו לעולם הבא.

המשנה במסכת אבות (פרק ד) מונה שלוש מתנות אלו באומרה:
"בן זומא אומר:
איזהו חכם ?הלומד מכל אדם. שנאמר: (תהלים קי"ט) מכל מלמדי השכלתי.
איזהו גיבור? הכובש את יצרו. שנאמר: (משלי טו ,טז) טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר.
איזהו עשיר ?השמח בחלקו. שנאמר: (תהלים קכ"ח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".