פרשת כי תישא

מאת חגי רוט

שליח לשעבר (קייפטאון, תשנ"ז)
כיום עובד כמתכנן סביבה


פרשת כי תשא פותחת במעשה עגל הזהב בו לעת עלייתו של משה רבינו להר סיני חטא העם בעשיית עגל זהב, בקריאה ציבורית לאהרן הכהן "קום עשה לנו א-לוקים אשר ילכו לפנינו". מדוע, אם כן, בהיעדרו לקח משה רבינו אחריות אישית על מעשה זה? לשאלה זו עונה הרב בני לאו כי טעותו של משה היתה  במינוי "אוהב שלום ורודף שלום" לתפקיד מנהיג העם. תכונות הנהגה צריכות לכלול בין היתר את הכישורים להגיב לפעמים, גם אם בכבוד ובנימוס, באסרטיביות ותקיפות, לדעת להשיב בשלילה ולעמוד בפרץ כנגד קריאות ציבוריות עממיות שגויות. אהרן הכהן נעדר תכונות אלו ועל כך טעה משה רבינו כשמינה אדם חסר כישורים מתאימים לתפקיד המנהיג הזמני.

הפטרת פרשת כי תשא (שבשנים רבות לא נקראת בהיותה מוחלפת בהפטרות פרשות שקלים, זכור וכד' או ראש חודש), עוסקת בהתמודדות של אליהו הנביא מול נביאי הבעל בחיפוש ואישוש זהות האל: "אם ה' הוא הא-לוקים – לכו אחריו, ואם הבעל – לכו אחריו". במעשה אות ופלא מוכיח אליהו הנביא כי הקב"ה הוא האל היחיד השולט בעולם, ומחזיר אותם בתשובה עד כדי קריאתם הכפולה "ה' הוא הא-לוקים!". הכרתם זו למעשה באה לעת התמודדות בין נביאי הבעל ואליהו הנביא.
לעת הכנת ההתמודדות בתחרות הדלקת אש מופתית יש מאין, אליהו באדיבות רבה מכבד את יריביו ובנימוס מעניק להם זכות ראשונים להוכחת טענתם. אליהו קורא לנביאי הבעל "וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה' ", ראשית הם והוא אחריהם, ובהמשך הפסוקים הוא מכריז בבירור "ויאמר אליהו לנביאי הבעל בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשנה כי אתם הרבים וקראו בשם אלהיכם". אליהו הנביא אף מפרגן להם ומייעץ להם כיצד לנהוג בכדי להצליח במשימתם. "ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול כי אלהים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא ויקץ". המקרא מוסיף את המילים "ויהתל בהם" ובכך אנו מבינים כי מעשה זה היה ציני במהותו, אך לעת קיום המעשה כוונתו של אליהו הנביא התפרשה כעצה מפרגנת ותומכת לקרוא בקול גדול, ברור וחזק. אלמלא סיפור המעשה הרטרואקטיבי והשימוש במילים אלו היינו גם אנו מבינים זאת ומפרשים את עצתו בתמימות ולא בהכרח בציניות מלגלגת.
משעות הבוקר עד שעות הצהריים אליהו הנביא, הנוהג כמנהיג, ממתין, ונוהג בהם באדיבות רבה ומתוך כבוד למעמדם. הוא נותן להם צ'אנס להוכיח את טענתם, ומחפש בדרכי שלום את הניצחון וההוכחה האולטימטיבית לזהות הא-ל.

שני אבי-טיפוס ההנהגה אלו משמשים לנו כמודל, וכשליחים בתפוצות זכינו להכיר בעוצמתן של מנהגי נימוס ותרבות שונים בקהילות יהודיות בחו"ל. בארץ ניתן לאמץ מנהגים רבים אליהם נחשפנו בניכר של סובלנות, סבלנות ואדיבות, השונים מהישירות והחוצפה האופיינית ליושבי הארץ בישראל.

בחיינו עלינו ללמוד ממעשה אליהו הנביא מהם יחסי אנוש תקינים ולנהוג איש לרעהו באדיבות, באורך רוח, בסבלנות, באהבת האדם ובכבוד הדדי. עלינו לאמץ צורת התנהגות זאת בדיונים ציבוריים, בשולחן האוכל בבית ובעבודה, במפגשים בין שכנים ומכרים, בכינוסים קהילתיים ובנסיעתנו בכבישים. נדע ללמוד להקשיב, לעזור, לתת זכות קדימה ולא לדחוף וללחוץ בטרם עת.
ננהג בכבישים בזהירות וכנהגים נאפשר בשלווה לנהג שלפנינו להתמהמה מעט ולהתחיל בנסיעתו ברמזור הירוק שנייה או שתיים לאחר התחלפות צבעו וללא צפירה או ניתן לנהג השכן להשתלב בנתיב לפנינו או בכיכר או ניתן את זכות הקדימה לחוצים במעברי החציה ובחיוך. כהולכי רגל נוקיר תודה ונודה לנהג העוצר ומאפשר את החציה הבטוחה.

מצויים אנו כאן בישראל בעיבורה של תקופת בחירות לכנסת. ניכר כי מערכות הבחירות בעשורים האחרונים מונעות מבחירה באדם ומנהיג ספציפי ולא בהכרת באידאולוגיות מסויימות. בשל כך, נקפיד שבעתיים ונקרא למנהיגינו לאמץ את הליכותיהם של משה רבינו ואליהו הנביא על נימוס וכבוד ליריבנו. בחוגי בית ובתקשורת נדרוש שיתנו כבוד זה לזה וננהל תעמולת בחירות חיובית ומנומסת. נבקש שלא ילכו שבי אחר קיצוניות וקיצוניים, ולא ישמיצו אישית או יתקפו אחרים במילים רעות ובשקרים. נקרא לבחירת הנהגה הראויה למדינת ישראל המתאימה בכישוריה לצרכיה ולצרכי העם ולא בהכרח לדמויות אהודות שאינם ניחנים בכושר הנהגה בטבעם.
 

לתגובות:chaggi.roth@mail.huji.ac.il‏