unnamed

הרב אשר פויכטוונגר
שליח לשעבר בשיקגו (תשס”ב)
כיום מורה בתיכן אמי”ת רעננה ומלמד בתכנית ‘עמי’ לגיור

 

שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ

פרשת השבוע שלנו כתובה בתורה כסיפור אחד רצוף ללא פרשה פתוחה וסתומה. הפרשה גם מסיימת במה שפתחה, מפגש עם מלאכי א-לוקים. הפרשה עוסקת בדמות אחת, יעקב אבינו ע”ה, והעלילה בפרשה רצופה וקולחת. עובדות אלו קובעות את כל הפרשה ליחידה אחת שצריך לדון מה המסר המרכזי העולה ממנה.

בתחילת הפרשה יוצא יעקב בציווים של אביו ואמו והולך לחרן. מטרת היציאה היא גם להינצל מעשו וגם לישא אישה, מאחר ובנות הארץ אינם ראויות לו לנישואין. במחצית הראשונה של הפרשה הוא אכן מקיים את ציווי הוריו. פעולה זו אורכת ארבע-עשרה שנים מאחר ויעקב הגיע ללא רכוש ולבן הרמאי גרם ליעקב לעבוד ארבע-עשרה שנים בעבור שתי בנותיו, ולאחר נישואיו נולדו ליעקב שנים עשר ילדים. בשלב זה היינו מצפים מיעקב לשוב לארץ, לקיים את נדרו מתחילת הפרשה ולהתאחד עם הוריו. וכך באמת יעקב חושב לעשות:
“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי: תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ:” (בראשית ל’, כה-כו). לבן מפציר ביעקב להישאר בחרן ולהמשיך לעבוד עבורו אך יעקב טוען כנגד לבן: “וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי?” (שם, ל). טענה זו של יעקב, שגם הוא מעוניין לעשות לביתו וליהנות מאותה ברכה שבאה לצאנו של לבן, מביאה להסכמה בין הצדדים שיעקב יישאר בחרן תמורת הצאן הטלוא והנקוד. להסכמה זו של יעקב לא צורפה שום הגבלת זמן.

בשש השנים הבאות אכן ברכת ה’ באה על יעקב: “וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים” (שם, מג). אך במקביל לאותה ברכה של הרכוש, ה’ עצר את רחמם של נשותיו שהיו רגילות לילד ולא נולד לו ילד אחד נוסף. בנוסף, העושר הוא שסיבך את היחסים בינו לבין חמיו: “וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה. וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם:” (שם ל”א, א-ב). הוא נאלץ לקרוא את נשותיו אליו אל השדה על מנת לתכנן בריחה. ויעקב עם נשותיו, ילדיו, עבדיו וכל מקנהו בורחים: “וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וַיָּקָם וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו הַר הַגִּלְעָד:” (שם, כא). בבריחה זו הוא גם נכשל, בשוגג, ומקלל את אשתו האהובה רחל שגנבה את התרפים: “עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱ-לֹקיךָ לֹא יִחְיֶה… וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם:” (שם, לב). מאותו עושר שבעטיו נשאר יעקב בחרן נתן יעקב לעשו מנחה כדי להפיס את דעתו ושלא יקנא ביעקב.
במילים אחרות, בארבע-עשרה השנים הראשונות אמנם יעקב עבר חוויות לא נעימות, אך הכרחיות, והם סייעו לו למלא את הייעוד שלשמו יצא לחרן – לבנות את משפחתו. אך בשש השנים הבאות החוויות השליליות שעבר יעקב לא תרמו לבניין משפחתו של יעקב. הם היו לא נעימות ולא הכרחיות וכל מטרתם הייתה רק כדי לעשות לביתו.

כבר חז”ל יצאו בביקורת זו על יעקב: “אמר לו הקדוש ברוך הוא: ‘… שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך’, אביך – מצפה לך! אמך – מצפה לך! אני עצמי מצפה לך! ר’ אמי בשם ר’ שמעון בן לקיש: נכסי חוץ לארץ אינן בכלל ברכה אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך” (בראשית רבה ע”ד).
המדרש כמובן מתייחס לסתירה שבין ההתגלות בפתיחת הפרשה “וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ” (שם כ”ח, טו) שה’ יהיה עם יעקב גם בגלות, לבין דברי ה’ ליעקב בחרן “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ”, שמשמעם שעד שהוא לא יחזור לארץ ה’ לא יהיה איתו.
המדרש מביא לסתירה זו שני הסברים: האחד, שכאשר הוא נמצא בגלות מסיבה מוצדקת אזי ה’ איתו, אך כאשר ישיבתו בגלות איננה הכרחית ה’ איננו איתו. והשני בשם רשב”ל, שה’ עם יעקב בכל מקום, אך שמירה על נכסיו של יעקב וברכה בהם היא רק בארץ, שכן לא לשם עשייתם יצא יעקב אבינו לגלות.
ניתן אולי להוסיף על כך את דברי הברייתא (מגילה יז, ע”א), הרואה בניתוק יוסף מיעקב לעשרים שנים שנה מידה כנגד מידה לכך שיעקב היה מנותק מאביו בחרן ובדרך מחרן עשרים ושנים שנה: “תניא: נמצא, יוסף שפירש מאביו עשרים ושתים שנה כשם שפירש יעקב אבינו מאביו”.
ויש לשאול כדברי רבנו בחיי (בראשית כ”ח, א) “כיון שבשליחותם הלך והם מחלו לו, למה נענש על מצות כבוד אב ואם כשנתעכב כ”ב שנה, שפירש ממנו יוסף עשרים ושתים שנה כנגדן?”.
ולפי דרכנו מובן מדוע נענש, כי כל ההיתר לצאת לחו”ל ולהימנע מכיבוד הורים היה על מנת לחזור, אבל יעקב בחר להשתקע בחו”ל כדי לעשות לביתו ולכן נענש, ובדומה לכך כתב הכלי יקר (בראשית כ”ח, י): “לפי שאביו אמר לו ‘קום לך פדנה ארם’ התיר לו לילך אבל לא לצאת מכל וכל, כי כל ההולך ודעתו לחזור או שעדיין מחשבתו משוטטת שמה נקרא הולך ולא יוצא, והוא לא כן עשה אלא ‘ויצא יעקב’ מכל וכל כאילו שכח כל בית אביו ואמו על כן נענש בכיוצא בו”.

נכון לעכשיו, אנחנו נמצאים בראשית צמיחת גאולתנו, ואין לנו קץ מגולה מזה, ועל כל יהודי לשמוע את קול ה’ הקורא לו: “שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ”, “אני עצמי מצפה לך!”, כי מאז החלה הגאולה ה’ מצפה לנו בארץ ישראל ונכסי חוץ לארץ אין בהם ברכה.

להערות: alongarin@gmail.com

(דבר התורה מבוסס על המאמר “שיבה מאוחרת” מתוך: עיונים בפרשות השבוע / הרב אלחנן סמט)