פיני מנצורה
שליח לשעבר במינכן (תשע”ז)
כיום עובד בתחום בריאות הנפש

 

שופטים או שוטרים?

בעזרת ה' בשבת הקרובה נקרא את פרשת שופטים הפותחת בפסוק: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ד' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" (דברים ט"ז, י"ח).
פסוק זה מבטא את הרעיון של מערכת המשפט והאכיפה כאשר המטרה הסופית היא שהחיים יתנהלו על פי צדק, יושר, מוסר ועל פי הטבע הפנימי והבריא אשר הא-לוקים חקק במציאות.

כמה שאלות צצות בתוכי כאשר אני קורא פסוק זה:
א' – מה המשמעות של כל אחד מן הגופים "שופטים ושוטרים"?
ב' – האם אין אפשרות שאדם אשר הוא שופט יהיה גם שוטר? הרי ניתן לומר ששופט זהו בעצם ביטוי לשלב התיאורטי והשמימי המחובר לאידאליים האלוקיים, ומאידך שוטר זהו הישות המבצעת בתוך המציאות את הרצון האלוקי בעצם בארץ, האין זה נכון לשאוף לאחד בתוך ישות אחת שמיים וארץ? מדוע שהאדם לא ייקח על עצמו את האתגר למזג בתוכו שני ניגודים שונים? הרי כך עושה הציפור – מדדה היא על הארץ ומאידך מרחפת לה במרומים.
בפרספקטיבה יותר גדולה ומעמיקה בנפש האדם, כבר דיבר על כך ריה"ל בספר הכוזרי במאמר ראשון: "כוונתך רצויה בעיני הא-לוקה אך מעשך איננו רצוי". דרך מסוימת להבין אמרה זו היא שהחלום הוא ביטוי לשאיפה פנימית עמוקה ביותר הקיים במעמקי נפש האדם לאחד שמים וארץ, לאחד בין הרצון לכוונה.
ושאלה אחרונה  – האם כאידיאל נכון לשאוף לכך שבתוך נפשנו נשים שופטים ושוטרים בכל שערינו? האם לא נכון יהיה לעתיד לבוא לתת לכל כוחות החיים פשוט לזרום ולהתפתח ובמובן מסוים "לתת חופש להווייתנו"?
 
על השאלה הראשונה, אשר עוסקת בעצם בשאלת המשמעות של "שופטים ושוטרים" בחיים המעשיים מדבר רש"י: "שופטים ושוטרים – שופטים דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים – הרודין את העם אחר מצותם שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט" (רש"י שם). הווה אומר – השופטים הם העוסקים בבירור סוגיות ונתינת הדין, והשוטרים עסוקים המה במיצוי הדין.
 
על השאלה השנייה האם אדם מסוגל להכיל את שני התפקידים "שופטים ושוטרים" מדבר הרבי מקולינימוס: "אם הדור זוכה אשר פרנסיו ומנהיגיו המנהלים לעם בני ישראל המה צדיקי וחסידי הדור האמיתיים אוהבי ה' ועבדיו וכל היוצא מפיהם ואשר יגזרו הקב"ה מקיים על ידיהם לגודל צדקתם וקדושתם, הנה שופטים כאלו הם בעצמם השוטרים כי יפול על עמם גודל פחדם (כמאמר הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך) ויגורו מפניהם כמפני חרב מלעשות עול, וכל מוצא שפתיהם יחושו לקיימם מפני אשר ידעו כי דיבורם עושה רושם. וזהו אמרו 'שופטים ושוטרים תתן לך' ביאורו שתתן לך שופטים שיהיו הם השוטרים גם כן, וכונתו שייראו מפניהם מחמת קדושתם כמפני השוטר אשר יש לאל ידו לרדותו ולהכותו במקל ורצועה ואז ושפטו את העם משפט צדק" (מאור ושמש, שופטים).
 
השאלה אחרונה בעיניי נוגעת בסוגיה מאוד בוערת ואקטואלית לימינו, הלא היא סוגיית החופש. בעצם מהו חופש אמיתי? מיהו האדם החופשי באמת? דרך לפרש את הפסוק: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ד' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק" היא שהשופטים והשוטרים יכולים להיות בעולם הנפש מושגים המהווים סימול לכוח הבא לשים גבולות בתוך האדם, שהרי כל חירות הבאה ללא אחריות סופה לגרום לכאוס והתנוונות. כאשר אדם מרגיל את עצמו לחופש ללא גבולות ומתוך ספונטניות וזרימה עם החיים, ולא מקדיש מחשבה על כך שחירות חייבת להגיע עם לקיחת אחריות ועם הבנה פנימית שאדם אשר מחשבת היסוד שלו היא פשוט לזרום ולא מכיר בצורך של משטר ברמה בסיסית, ימצא את עצמו הולך לאבדון.
לדוגמא ברמה הפיסיכולוגית: אדם אשר לא ירגיל את עצמו לחשוב מה הוא מכניס לפיו ילך וישמין, אדם אשר יבזבז את כספו ב"חופשיות" ללא הכרה ימצא את עצמו מאבד את כל כספו וכו'.
 
שנזכה בעזרת ה' ובהשתדלותנו הרבה לבנות בתוכנו קומה של חירות עם אחריות, שנדע לקחת את הטוב מהשופטים והשוטרים הקיימים בתוך נפשנו, שנשכיל להבין את סוד האיזון בין החירות והאחריות, ובעיקר שנהיה השליטים על מדינתנו הפנימית, כפי שכבר אמר החבר היהודי "איזהו חסיד המושל על מידותיו". וסוף כל סוף נזכה שחיינו יתנהלו על פי הצדק והיושר ונגיע אל הנחלה המובטחת.