אליעד אברוך

אליאד אברוך
שליח לשעבר באטלנטה (תשס”ח)

 

שמיטת כספים- בונים חברה צודקת

לעילוי נשמת סבי חנינא בן משה וחנה גולדה אברוך ז”ל
נלב”ע בערב שבת ראה ה’תשס”ג

פרשת השבוע אותה נקרא השבת, ראש חודש אלול, מפגישה אותנו עם מצווה ייחודית אותה נקיים בערב ראש השנה הממשמש ובא, ואותה ניתן לקיים רק אחת לשבע שנים- מצוות שמיטת כספים:
“מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה – שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'” (ט”ו, א’-ב’)

מצווה אותנו התורה כי עם סיומה של שנת השמיטה עלינו לשמוט את ההלוואות אותן נתנו לאחרים – למחוק אותן ולבטלן. יכול אדם לבוא ולשאול – מדוע עלי לבטל את ההלוואות אותן נתתי? הרי מדובר בכסף שלי, שהרווחתי בעמל כפי וביזע רב. חברי היה במצוקה והחלטתי לעזור לו ולהלוות לו מכספי בהנחה שכשיתאפשר לו, הוא יחזיר לי את הכסף. מדוע עלי להתחשב בו ולשמוט את החוב?
הייתה בעיה, סייעתי בפתרונה ו…זהו. למה עלי להפסיד את כספי?

על-מנת לענות על שאלה זו עלינו לחזור למצווה אותה התחלנו לקיים בארץ ישראל בראש השנה אשתקד – מצוות שמיטת קרקעות. בשנת השמיטה, בה חדלנו מעבודת האדמה, למדנו כי הקרקע היא איננה שלנו. למשך שנה שלמה עזבנו את הקרקע ולא עיבדנו אותה מתוך הבנה שהיא לא באמת שלנו וכי כעת הקב”ה, האדון האמיתי של הקרקע, ציווה עלינו להפסיק לשמוט את הקרקע ולעצור את עבודותיה. כך, מבין האדם כי הקרקע היא איננה שלו אלא של הקב”ה אשר נתן לו את הקרקע, לעבדה ולשמרה.

כך גם במצוות שמיטת הכספים, אומרת התורה למלווה: אכן, זכית והקב”ה ברך אותך בכסף רב אותו הרווחת בעמל, ביזע וביושר. אך כסף זה הוא איננו שלך! הבעלים האמיתיים של הכסף הוא הקב”ה. הוא זה שנתן לך את הכסף וכעת, בשנת השמיטה, מתגלה שהכסף הוא שלו והחוב מתבטל.

עד כאן, הכול טוב ויפה. הצבנו מודל סוציאלי נפלא בו אנו עוזרים לחלשים ומבינים כי הכסף הוא לא שלנו. אולם, מסבירה לנו המשנה כי ישנו מקרה בו ההלוואה לא תתבטל והכסף יחזור אל המלווה: “המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה ממנו…” (שביעית, ט’, ט’)

מדוע?
הרי התורה אמרה למלווה לשמוט את החוב ואם כך הרי שהלווה יכול לחזור לביתו שמח וטוב לב ועם סכום כסף חדש בחשבון הבנק שלו! מה כל-כך טוב במי שמחזיר את חובו בשביעית?

מסבירה המשנה כי שמיטת החוב הינה חובתו של המלווה וכך הוא לומד על בשרו ומצהיר קבל עם ועולם כי הכסף איננו שלו אלא של הקב”ה. אולם, בעריכת הלוואה ישנם שני צדדים המקבלים על עצמם אחריות. כמו שהמלווה מקבל על עצמו לתת כסף, כך גם הלווה מקבל על עצמו להחזיר את כסף. מצוות שמיטת הכספים אכן מסייעת ללווה כך שהוא לא מחויב להחזיר את הכסף.
אולם, אין מטרתה של התורה להפוך את הלווה לאדם חסר אחריות הלוקח הלוואות אותן לא יצטרך להחזיר. מי שלקח הלוואה ויכול להחזיר אותה – אמור להמשיך ולקיים את חובתו העקרונית כלווה ולהשיב את הכסף למי שסייע לו ונתן לו הלוואה ולא לנצל לרעה את המחווה אותה נתנה לו התורה.

בתחילת הפרשה השתמשה התורה בביטויים “אחיו” ו”רעהו”. מצוות שמיטת הכספים מחזירה אותנו שוב אל עולם בו “כל ישראל אחים”. אל משפחה בה כולם נמצאים ביחד ועוזרים אחד לשני מצד אחד, אך מצד שני לא פוגעים בו ומנצלים אותו. במשפחה – כולם נוטלים אחריות ודואגים הן לעצמם והן לאחיהם.

ראינו, אם כן, שבמצוות שמיטת כספים לומדים שני הצדדים על אחריות ומסייעים לנו לקיים מערכת כלכלית הוגנת ונכונה. המלווה לומד כי הכסף לא שייך לו אלא לקב”ה ומסייע לחבר שלא מסוגל להחזיר את ההלוואה. מצד שני, המלווה מבין כי לא מדובר במצב בו “בעל הבית השתגע” והוא יודע כי במקרה בו הוא יכול, מן הראוי הוא שיחזיר את הכסף.

מי ייתן ונזכה שיתקיימו בנו דברי התורה בפרשה ולא נזדקק איש להלוואתו של רעהו: “אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה’ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ” (ט”ו, ד’)