אורה קראוס

ראשת מדרשה לשעבר בפרת’ (תשס”ט-תשע”ב)
כיום מורה באולפנית בר אילן בנתניה ורבנית בקהילת היכל חנה בפתח תקווה

 

 

פתיחת פרשת מקץ מפגישה אותנו עם זוג החלומות השלישי במסכת סיפורי יוסף.  זוג שלישי זה נקשר בקשר הדוק אל הזוג שלפניו שהופיע בסיום פרשת וישב. ההקשר ברור – שר במשקים שזכה בחרותו כפי שפתר יוסף, הוא המתווך והמביא את יוסף פותר החלומות אל פרעה על מנת שיפתור את חלומו.
אולם דווקא הקשר ברור זה מעורר מחשבה. האם כדי להביא את יוסף אל פרעה היה צורך אמיתי בדרמה כל כך מסועפת? האם לא יכל הקב”ה  למצוא דרך פשוטה יותר מאשר לזרוק שני שרים אל הכלא, לספר לנו על חלומותיהם, להרוג אחד לשחרר את השני וכל זה רק על מנת להביא את יוסף אל פרעה?

שאלות אלו מצטרפות למספר קשיים העולים מקריאת פשט הפסוקים בסיום פרשת וישב.
לאחר שמסיים יוסף לפתור את חלומו של שר המשקים מציינת התורה כי “וירא שר האופים כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי..” פסוק זה קשה. כיצד יכול שר האופים לדעת מיד לאחר הפתרון כי פתרונו של יוסף טוב? הרי עדיין לא ראה בהתגשמותו או בהפרכתו. כמו כן, אף מילת התואר ‘טוב’ – קשה בהקשר זה. פתרון החלום אמור להיות אמיתי או שקרי. האם טוב ורע הינם קריטריונים רלונטיים בהקשר זה?
אולי ניתן להציע שיש לראות את מעשה החלומות של שר האופים והמשקים כמפתח לחידת החלומות בסיפורי יוסף. זוג החלומות הזה, בניגוד לשניים האחרים – הוא הזוג שבו מקומו של יוסף מצטמצם לפתרון החלום בלבד. בזוג החלומות הראשון – יוסף הינו החולם, הפותר ואף זה המתווך את פתרון החלום לאחיו ולאביו. בזוג השלישי – החלום נחלם על ידי פרעה אולם יוסף הוא הפותר ואף המבצע בפועל את הפתרון שהציע. כלומר הוא עצמו מוריד את פתרונו אל המציאות.
והנה למרות זאת – נראה כי דווקא בזוג חלומות זה רומזת לשון התורה כי פתרון החלום הינו אבן דרך מרכזית ביצירת המציאות ולא רק בגילויה. כלומר החלום ופתרונו אינו מגלה את העתיד אלא הוא חלק מיצירתו.

על הפסוק בו דנתי למעלה “וירא שר האופים כי טוב פתר..” אומר הרס”ג  “כי פתרו לו לטובה” וכן מוסיף הרד”ק “…כי דעת בני אדם כי החלומות הולכים אחר הפתרון..” בדומה לכך אומר בעל הטורים בתחילת פרשתנו: “ויהי כאשר פתר לנו כן היה” – שהחלומות הולכים אחר הפה.
במילים אחרות, החלום מייצג פוטנציאל היכול להתממש במספר דרכים במציאות. לא מדובר בגילוי עתידות אלא באתגר, כיוון לחשיבה ורמז לדרך בה יש לפעול. זוהי הסיבה שבשלה מעניקים הבריות משמעות רבה לשאלה האם נפתר החלום לטובה או לרעה. פותר חלומות לטוב, כך מבין שר האופים, יוכל לשנות את כיוון המציאות לטובה.
האם יוסף מבין זאת? התנהלותו של יוסף עד היום רומזת לנו כי הוא לא הבין את המסר שדוברים אליו חלומותיו. נשוב לחלומות יוסף בפרשת וישב, חלומות אלו נטועים מלכתחילה בתוך המרחב המשפחתי והדינמיקה הלא פשוטה שבינו ובין אחיו. נראה כי יותר מאשר את החלום ופתרונו, מדגישה התורה את להיטותו לשתף את אחיו בחלומותיו, כביכול עדיין לא התעורר וכבר רץ לספר אותם למשפחתו: “ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו..”, “ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו… ויספר אל אביו ואל אחיו” (לז, ה-י).

האם היו החלומות חלומות נבואיים? גרעין של נבואה בוודאי היה בהם; יוסף מזהה נכונה את פוטנציאל הנהגת העם הטמון בו. אולם במעשיו הוא מרחיק את עצמו מהנהגת העם, גולה למצרים ומתנתק ממשפחתו. לו היה יוסף מבין כי החלום הינו אתגר ומשימה, מן הסתם היה נוהג זהירות יתרה בשאלה את מי ומתי יש לשתף בחזון כה משמעותי הקשור לעתידה של משפחת ישראל. הוא אף היה שואל את עצמו מהם האתגרים העומדים בפניו וכיצד עליו לפעול על מנת שיוכל להגשים את החלום. אולי בהמשך היה אף נזהר יותר גם בפתרון חלומו של שר האופים.

נקודת המפנה חלה בפגישה הראשונה של יוסף עם אחיו בפרשתנו “ויבואו אחי יוסף וישתחוו לו אפיים ארצה … ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו..” (מב’ ו’ ח’). ברגע זה, שבו לכאורה מתגשמים החלומות, מכיר יוסף באופן אבסורדי כי אין תוחלת בהתגשמותם. אכן החלומות היו ביטוי לשאיפות ההנהגה של יוסף ולפוטנציאל  הטמון בו, אולם אקט ההשתחוויה אינו מבטא את קבלתם אותו כמנהיג. יוסף מכיר את אחיו אך הם אינם מכירים אותו!  הם מקבלים את מרותו כשליט זר אך לא כמנהיג.
רק עתה  מבין יוסף שמנהיגות אינה נקנית מבחוץ, לא כמסר משמים ולא מתוך עוצמה שלטונית. אפשר להשתמש בכוח השלטון להשגת מרות, כוח וציות. יוסף יכול להכניס את אחיו לכלא ולהוציאם ממנו. אך לא זו משמעותה של המנהיגות שהוא חיפש ושעליה חלם.
בפרשת ויגש יעמוד יוסף מול יהודה ויכיר בכך כי בזמן בו שהה בניכר, צמחה במשפחת ישראל מנהיגות אחרת. הוא מבין כי התגלותו לאחיו משמעותה ויתור על התגשמות החלום למען איחוד המשפחה, וכאן מתגלה גדלותו. יוסף מכיר בכך כי לעם ישראל צמחה הנהגה חדשה בשנות היעדרותו הארוכות. הוא יוכל לאחוז בפן מסוים של ההנהגה אך בוודאי לא יהיה מנהיג יחיד כפי שחלם.
במפגש בין יהודה ליוסף אנו מגלים שני מנהיגי אמת המוכנים לוותר על ההנהגה לטובת המשפחה, יהודה כשהציע עצמו לעבד, ויוסף כשהתגלה לאחיו. שניהם עברו תהליך עמוק של תיקון והבנה מה משמעותה של הנהגה אמיתית וכיצד קונים אותה, ושניהם זכו למנהיגות נצח, מלכות יהודה ומלכות ישראל, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.