השנה, כמו בכל שנה, תורה מציון קיימה את הקמפיין השנתי  – זמן מתן תורה מציון. בשונה מבכל שנה ובהתאם למצב, השנה הקמפיין נעשה אחרת. בלי הבלונים, בלי הקבוצות הגדולות של בוגרים וחברים שנכנסים למשרד להתנדב. פעלנו במתכונת מצומצמת יותר, קטנה יותר (וגם עם יעד נמוך יותר).  
לשמחתנו, אמנם הקמפיין היה קטן בהיקף, אבל לדעתי – היה גדול יותר במשמעות. התכוננּו לקמפיין כמיטב יכולתנו, למרות הריחוק והאתגר. יצרנו קשר עם בוגרינו, עם שליחינו שחזרו ארצה ועם השותפים שלנו כדי לבקש מהם לבוא לעזור לנו. הכנּו מערכת שעות מפורטת שקובעת מתי כל אחד יגיע ואיפה הוא יֵשב וקנינו חומרי ניקוי כדי לחטא כל עמדה. השנה, לאור חוסר הוודאות באופן כללי ובפרט בתחום הפיננסי, לא היינו בטוחים שאנשים יהיו מוכנים לפתוח את הארנקים, יחד עם הלב ולתרום למען מטרת התנועה. וואו, כמה שטעינו.

למרות כל השיגעון, הייתם שם בשבילנו! 
פתחתם את הלב ותמכתם בנו כשהיינו זקוקים לעזרתכם. היה ניכר שרציתם להיות חלק ולתרום, אפילו תרומה של עשרה שקלים. חשבתי על כל אדם שתרם והתעניינתי מה שלומו בתקופה המאתגרת הזו. למרות שאני רק בת שירות ולכן נותרו לי רק עוד חודשים אחדים לשרת בתורה מציון, כשראיתי את התרומות הרבות ואת ההקדשות החמות, נדהמתי והרגשתי את האהבה בכל פעם מחדש.

חשבתי על האנשים בכל רחבי העולם שירוויחו מזה. כל אלה שיינצלו מהתבוללות, כל מי שיחליטו לעלות ארצה וכל מי שהקשר שלהם לארץ וליהדות יתחזק, והכול בזכותכם. 

בזמנים קשים נהוג לומר שאנחנו צריכים יותר אהבה בעולם. אני חושבת שכל מי שיהיו מושפעים משליחינו בכל רחבי העולם ירגישו גם את האהבה שהבעתם.

אנחנו מלאים הערכה על כל שקל, דולר ופאונד שקיבלנו מהתומכים שלנו בכל רחבי העולם!

תודה רבה!