מאת: הרב אליהו אידלברג
שליח לשעבר בוושינגטון (תש“ס-תשס”ד)
ראש ישיבת בני עקיבא אורות יהודה


לגרסת הPDF לחץ כאן

כידוע, חומש דברים נאמר ממש סמוך לכניסה לארץ. פתיחתו בא’ בשבט בשנה הארבעים, שלושים ושבעה ימים טרם הסתלקותו של משה וקבורתו בהר נבו. בפרשתנו אנו שומעים על ציווי איבוד המקומות שבהם אבדו ע”ז והזמנה לחפש את “המקום אשר יבחר ה'”. באופן מפתיע לא מוזכר המקום בשמו המפורש.

מדוע התורה מסתירה את אותו מקום מיוחד? מדוע יעברו שנים רבות מאז כניסת ישראל בימי יהושע עד שיגיעו ישראל אל איתור המקום בימי דוד?

קדושה מתגלה בעולם בשלושה מעגלים של מקום, זמן ואדם (או בנוסח אחר: עולם, שנה, נפש). קדושה היא הזמנה למסע של עמל, של מחזוריות, של קירבה וריחוק למקום, זמן ואדם. במסעם של ישראל לאורך הגאולות והגלויות, כל אחד מהרכיבים הללו קיבל הקשר, מטרה ומשמעות מחודשת. יש מצב רוחני כשעם ישראל שומע את פסוקי פרשתנו בזמן מסעם של ישראל בדרכם ממצרים כשעמוד ענן ועמוד אש מלוים אותם, יחד עם ארון ברית ה’ שנמצא במרכז המחנה, ערב הכניסה לארץ. הרגש הרוחני והתקווה לקראת הכניסה וההתבססות מחדדת ומזמינה לאתר את ‘המקום’ ולקבוע בו בית קבע לה’. מן הסתם, משמעות המקום ברגעים אלו, היא דריכות וסקרנות למצוא את המקום ולהגיע אל המנוחה והנחלה. הזמנים המקודשים הם שלושת הרגלים וחגי תשרי כשהשיא הוא עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בקודש הקודשים.

לעומתם, היו זמנים מרים וקשים לאומיים ואישיים, כשהרומאים כובשים את הארץ וירושלים ושורפים את המקדש, משמעות “המקום” מתערערת. אותה עוצמה ובהירות של קדושה נסדקת ומתרחקת. ביציאה לגלות, נדרשים ישראל לשנות את ההתייחסות אל ‘המקום’ כמקור לתקווה ותפילה לגאולה. “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”. אם יהיו שקועים רק בזכרונות ובכאב, עוצמת השבר והגלות עשויים לא לאפשר את התקווה ולא לאפשר לחלום. במהלך הגלות הארוכה אותו ריחוק הצמיח קולות ותנועות שרצו להמציא חלופות לעבודת ה’ בארץ ישראל, מתוך חוסר אמונה שיכול להיות שעוד נזכה לשוב הביתה לציון.

תנועת הנפש האנושית הפשוטה היא בקשת שיגרה ורצף, אולם תנועת נפש בריאה משלבת גם שלכל אדם ולכל חברה יהיו חלום ותקווה. לכל יחיד ולכל חברה יהיו מטרות ויעדים שיחלום ויפעל כדי להשיגם. באופן מפתיע, חברות שיש להם שאיפות ושהן מנסות להתקדם ולהשיג הינן חברות בריאות יותר מחברות שבהם המנגנון ידוע והכל מוכר. מתברר שדווקא בימים של כמיהה וריחוק מתברר עומק הקשר והרצון. כך בחיי היחיד וכך בחיי אומה. בימים של טלטלה עולמית וניסיון אנושי לגבור על הנגיף ועל אי הודאות אנו רואים בעוצמת הבקשה לשיגרה ורצף.

התורה ממקמת את “המקום” אשר יבחר ה’, כאידאל שצריך לעמול ולהתאמץ בשבילו ומכינה אותנו עוד טרם הכניסה לארץ, שעיקר העניין הוא הכיסופים והמסע אל הר ה’. עם ישראל שרד בגלויות הקשות עליו בזכות התפילות לשיבת ציון ולחזרת השכינה לירושלים. יסוד זה מונח בפרשתנו בהסתרת מיקום ‘המקום’ ובאריכות הזמן עד שמתגלה מקומו בימי דוד.

אנו, בני דור הגאולה שזכינו לחזות בעיננו בשיבת ציון, בבנין ירושלים ובקיבוץ גלויות ישראל, צריכים להתחזק בתודעה שהחלום והתקווה עוד יבואו על פי התוכנית האלוקית בעיתה ובזמנה. המקום אשר יבחר ה’ ייבנה, וערבה לה’ מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות במהרה בימינו.

לתגובות: elieidelberg@gmail.com