הרב אליהו בלום
ראש כולל לשעבר בקליבלנד (תש”ס-תשס”א)
בפרשתנו, “חיי שרה” קורים דברים גדולים ומשמעותיים. משפחת אברהם מכניסה לביתה את רבקה ובניינו של עם ישראל מתחיל להיבנות. אנו נחשפים למפגש מלא ההוד שבין יצחק לרבקה ומתחילים להכיר את גודל דמותו של יצחק וחסידותה של רבקה.
אך כידוע, עניינים רבים נלמדים בתורה בכלל, ובספר בראשית בפרט, דווקא מהשתלשלותם של המאורעות ומההנהגות הקטנות של אבותינו עד שאמרו חז”ל בפרשתנו “יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתם של בנים”.
ובאמת, בהתבוננות מדוקדקת בעניינים שלעתים הם בשולי המאורעות ניתן ללמוד תורה גדולה ומאירה מאבותינו שנקראו ישרים.
כשאליעזר מוזמן לביתה של רבקה לאחר המפגש עמה כתוב:
“וַיָּבֹ֤א הָאִישׁ֙ הַבַּ֔יְתָה וַיְפַתַּ֖ח הַגְּמַלִּ֑ים וַיִּתֵּ֨ן תֶּ֤בֶן וּמִסְפּוֹא֙ לַגְּמַלִּ֔ים וּמַ֙יִם֙ לִרְחֹ֣ץ רַגְלָ֔יו וְרַגְלֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ “[בראשית כד ,לב]
על כך אומר רש”י: “ויפתח – התיר זמם שלהם, שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים”.
הסברו של רש”י מזכיר לנו את הוויכוח לקראת ההיפרדות, שבין רועי אברהם עם רועי לוט. עוד שרועי לוט, שידעו את ההבטחה של הקב”ה לאברהם, ‘לזרעך אתן את הארץ הזאת’ החשיבו עצמם לזרעו של אברהם וליורשיו. לכן הם הורו היתר לעצמם לשלח את בהמתם בשדה אחר. רועי אברהם, לעומתם, הקפידו על גמליהם שילכו זמומים ולא התנהגו כאדוני הארץ.
ואכן ההקפדה על הגזל, הייתה האווירה ששררה בביתו של אברהם. שם ה”מוטו” היה נתינה ולא לקיחה מהזולת.
הסברו של רש”י מבוסס על המדרש. אך יש גם דעה חולקת:
“[ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים] התיר זממיהם,
ר’ הונא ר’ ירמיה שאל לר’ חייא בר רבה לא היו גמליו של אבינו אברהם דומין לחמורו של ר’ פינחס בן יאיר?”
שואל ר’ הונא בשם ר’ ירמיה את ר’ חייא בר רבה וכי יתכן שגמליו של אברהם היו פחותים מחמורו של ר’ פנחס בן יאיר שבאופן טבעי לא אכלה מן הגזל?
כלומר, אומר רב הונא, ברור שהייתה הקפדה עצומה בביתו של אברהם על הגזל אך לא יתכן שצדיק עצום כאברהם שידוע בהשפעתו של בני ביתו, לא הגיע בהשפעתו למדרגה של ר’ פנחס בן יאיר שבהמתו באופן טבעי לא אכלה מן הגזל. כלומר שלא הייתה זו הקפדה בבחינת “חוק ולא יעבור”, אלא הייתה זו השפעה שחלחלה לנשמתם של כל הקרובים אל אברהם ואפילו לבהמותיו.
זו גם הסיבה ש”יפה שיחתן של עבדי אבות”. כי ה”מסיח לפי תומו” חושף באופן טבעי את צפונות ליבו, ואז מתגלה אישיותו האמתית ודרך חינוכו. כלשון חכמים במסכת סוכה [נו:]: “שותא דינוקא בשוקא, או דאבוה או דאימיה” [מה שהתינוק מדבר בשוק, מאביו או מאמו שמע].
לעומת אברהם, אפשר לראות כיצד ישנן גם השפעות חינוכיות שליליות בהנהגתו של האדם.
בדור המבול נאמר: “כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ” על כך אומר ר’ יוחנן [בבלי סנהדרין ,קח. ]
“כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ, אמר רבי יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל”.
כלומר שהאדם קילקל את האנושות בהנהגתו השלילית ובהשפעתו על הזולת, כי רבה. [וכך גם בסדום ובנותיה ואכמ”ל]
כשיצחק מביא את רבקה האהלה שרה אמו, ומתנחם על שרה אמו כתוב במדרש:
“‘ויביאה יצחק האהלה שרה אמו’
כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, כיון שמתה פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן,
כל ימים שהייתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרווחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה הרווחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרווחה,
וכל ימים שהייתה שרה קיימת היה ברכה משולחת בעיסה וכיון שמתה שרה פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה,
כל ימים שהייתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר” [ב”ר,חיי שרה, פרשה ס,טז]
אוהלה של שרה היה אוהל משפיע. הדלתות היו פתוחות לרווחה והאנשים הושפעו מהאור הגדול ששפע מאוהל אברהם ומאוהל שרה.
שרה יצרה את האור הזה ע”י חיבור שמים וארץ, הברכה הייתה שרויה בעיסה, הנר דלק ללא הפסקה – שתי דוגמאות לחיבור רוחניות לחומריות, ומעל הכל שכנה השכינה. והמציאות הזו של קדושה שמחוברת לחיים השפיעה למרחוק.
דומני, שההשפעה הזו ,היא המשימה שלקחה על עצמה תנועת “תורה מציון”. לבוא למקומות השונים, להתחבר לקהילות, לחיות בתוכם חיי יום יום ולהשפיע מתוך החיבור של החיים אל הקודש על כל הקהילה.
חזקו ואמצו!
