הרב הלל מייזלס
שליח לשעבר בקייפטאון, רב קהילת אוהל אפרים באריאל ומוהל
על מה חלמו בני ישראל במצרים? בסוף יום עבודה קשה ומפרך, על משכבם בלילות, מה עלה בעין רוחם כשדמיינו את העתיד כבני חורין? ייתכן מאוד שכל שאיפתם היתה … לאכול לחם! הסביר פעם הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון, שלעבד אין זמן להכין לחם. בקושי יש לו זמן לגבל קצת קמח ומים יחד, להשליך על האש, לחטוף מהר ולאכול לפני שיצטרך להזדרז בחזרה לעבודתו. העבד חולם על היום שיהיה לו פנאי להכין כמות גדולה של בצק בנחת, להשאיר אותו לשעה-שעתיים כדי לטפוח, להסיק תנור עד שמגיע לחום הנדרש ולאפות עד שיוצא תוצר מושלם – לחם טרי. החלום על אכילת לחם, לעומת המציאות הלחוצה שלהם, ביטא מעל הכל את רצונם לפרוק את עול העבדות.
והנה, הגיע סוף סוף רגע החירות – מכת בכורות וקרבן פסח ומה ה’ מצווה אותם לאכול? מצה!? ולא רק שאסור לאכול לחם, אלא צריך להפטר מכל לחם שאולי איכשהו נמצא אצלם. אסור בכלל לחשוב על הרוגע של הכנת לחם. למה? מה רצה הקב”ה לבטא להם (ולנו) ברגע נשגב זה?
ה’ רצה להמחיש לבני ישראל שיוצאים ממצרים למטרה מוגדרת. זה לא רק חירות מעבדות, אל חירות לקראת משהו נשגב יותר. זו לא רק העובדה שהמצרים כבר לא מציקים להם, אלא החירות לעסוק בדברים הרבה יותר משמעותיים. זוהי החירות האמתית. אותו סיפור קרה עם יהודי ברית המועצות לשעבר. בתקופת מסך הברזל, כל השלטים הכריזו “שלח את עמי” – חירות מהרודן הסובייטי. אבל הם שכחו את המשך הפסוק “שלח את עמי – ויעבדוני!”. מטרת החירות היא לתת ליהודים הזדמנות להשתעבד לקב”ה.
ידועה המשנה בפרקי אבות (ו:ג) שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. כהוכחה הביאו את הפסוק “חרות על הלוחות” – אל תקרי חרות אלא חירות. מאמר זה מבטא את אותו הרעיון. מטרת החירות היא שיהיה לנו זמן ופנאי לעסוק בדברים המשמעותיים באמת – עבודת הבורא. המסר הוא פשוט אבל עמוק, ונגע בבני ישראל העבדים בדיוק בנקודה הרגישה. ה’ רצה ללמד אותם שמטרת החירות היא לא לעשות “בטן-גב” כל היום. החירות לא נועדה רק כדי שנשב בחיבוק ידיים ונתבונן על היקום ולא נעבוד. החירות נועדה כדי שנוכל לעבוד את בורא עולם!
לפני שבוע השתחררתי ממילואים ובטקס הפרידה מפקד הפלוגה שיבח אותנו על השנים של שרות למדינה כחיילי מילואים. זה היה החלק הצפוי של נאומו (ושל כל הקודקודים שדיברו שמה). ואז הפתיע אותנו המ”פ (קיבוצניק רחוק מהדת) והמשיך: “ואתם יודעים מה אני הולך לעשות עכשיו?” והתחלנו לדמיין את הזמן שיבלה באיזו חופשה, או בטיפוח הגינה שלו, וכן הלאה… “אני מתנדב למשטרה!” הבקיע קולו. בהתחלה היינו המומים, אבל כפי שאנחנו מכירים את אופיו זה ממש התאים לו ונתן לנו דוגמא חיה לאותו מסר של חירות למען מטרה ולא חירות כהשתחררות מעול אחר. עד עכשיו הוא שירת את מדינה ככפוף לחוק המילואים. עכשיו כשהוא השתחרר מהחיוב שלו, חיפש לנצל את זמנו הפנוי דווקא לתרום למדינה!
אנחנו היום מחשיבים את עצמנו כבני חורין. כולנו גרים במשטר דמוקרטי ומצביעים עבור ראשי עירנו וראשי ממשלתנו. אבל האם אנחנו באמת בני חורין? האם השאיפה שלנו היא לחופש ושחרור מכל הלחצים שלנו? או שמא נשכיל להבין שהחירות ניתנת לנו כמתנה כדי שיהיו לנו כלים מתאימים וזמן לעבוד את בוראנו – מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא!
חג חירות שמח!
