unnamed

עמיחי בנט
מורה שליח ומנהל בי”ס בוויניפג, קנדה (תשס”א – תשס”ה)
כיום אחראי על פרויקט בתי ספר תאומים וחידון התנ”ך העולמי מטעם הסוכנות היהודית

 

“אחת דיבר אלוהים
שתיים זו שמעתי”

(תהילים ס”ב, י”ב)

כך מסביר רש”י את הדרך בה הקב”ה אמר את עשרת הדברות בפרשתנו – או כמו המדרש אותו אנו אומרים ב”לכה דודי” – “שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו”.

אך ניתן להשתמש בדימוי זה גם כדי להבין את שתי הדרכים בהן השליחים בארץ ובתפוצות יכולים להשפיע:
השליחים מישראל לתפוצות מביאים את ריחה וטעמה של ארץ ישראל אל יהודי התפוצות, אך לא פחות חשוב מכך – הם חוזרים לארץ ישראל לא רק עם הבנה של יהדות התפוצות אלא גם עם כתר השגריר של התפוצות בישראל!

כלומר השליח יכול להשפיע על יהודי התפוצות בעת שהותו שם ועל היהודים בישראל לאחר שובו לארץ.

כפי שנאמר בפרשתנו “כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ” – לאחר מספר דורות בארץ ישראל, באופן טבעי היהודים החיים בארץ כבר מתרחקים מימי העלייה והכניסה לארץ וקשה להם יותר להבין את היהודים שגרים בחוץ לארץ. לפני שניים או שלושה דורות, כאשר לישראלים היו אחים (ממש) בקהילות שונות בתפוצות היה להם חשוב לשמור על קשר, אך כיום כשהקשר הוא של בני דודים מדרגה שנייה ושלישית – צריך לעודד אותם יותר כדי לשמור על קשר כזה.

כידוע לנו, לישראלי הממוצע אין ידע או אפילו יחס אל יהודי התפוצות וזוהי משימה חשובה לשליחים החוזרים. לאחר שטעמנו והכרנו את יהדות התפוצות, על מורכבותה וגווניה השונים אנחנו יכולים להביא את הידע והתחושות האלה אל היהודים בישראל.

יותר ממחצית יהודי העולם בימינו עדיין אינם גרים בארץ ישראל, והשינוי הוא קמעא קמעא. לדעתי, הדרך הטובה ביותר היא על ידי הכרות אישית בין יהודי ישראל והתפוצות. ביום-יום אני עוסק בניהול קשרים בין בתי ספר יהודים בארץ ובעולם במסגרת רשת בתי הספר התאומים של הסוכנות היהודית ורואה איך הקשר משפיע על שני הצדדים. ניתן להמשיל זאת לחלון ומראה – לעתים על ידי הסתכלות החוצה מחלון כלפי אדם אחר – החלון יכול להפוך למראה ולגרום לנו להסתכל אל עצמנו פנימה. כך גם כשאנו רואים את החיים היהודים של יהודי התפוצות – זה יכול לגרום לישראלים לשאול שאלות ולהבין יותר את זהותם היהודית האישית והקהילתית.