“אין לא יכול, יש לא רוצה”
הרב אלדד זמיר
שליח לשעבר בקייפטאון תשנ“ח
מורה בכיר לגיור בקורס ”נתיב“
“וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.” (שמות ב:ה).
מהו המסר לדורות אותו אנו יכולים ללמוד ממעשיה של בת פרעה?
רש“י מצטט את המדרש המספר, שידה של בת פרעה התארכה, כך שבדרך נס יכלה להציל את משה הפעוט.
“ותשלח את אמתה ותקחה”—ר’ יהודה ור’ נחמיה, חד אמר: ידה, וחד אמר: שפחתה. מ”ד ידה, דכתיב: אמתה; ומ”ד שפחתה, מדלא כתיב ידה. ולמ”ד שפחתה, הא אמרת: בא גבריאל וחבטן בקרקע! דשייר לה חדא, דלאו אורחא דבת מלכא למיקם לחודה. ולמאן דאמר ידה, ליכתוב ידה! הא קמ”ל, דאישתרבב אישתרבובי, דאמר מר: וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה… (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף יב, עמוד ב)
מספר פעילים קהילתיים השתתפו בישיבה דחופה בראשותו של הרב מאיר שפירא, ראש ישיבת לובלין זצ“ל. נושא הפגישה היה קשור להצלת חיי אדם. חלק מהעסקנים טענו בהגיון ואמרו: “הדבר אותו עלינו לבצע פשוט בלתי אפשרי. אין כל דרך שנוכל להצליח”. הרב שפירא ציטט את חז“ל, שהסבירו את הפסוקים הנ“ל, על הנס שאפשר לידה של בת פרעה להגיע כה רחוק כך שתוכל להציל את משה. “עולה השאלה,” המשיך הרב, “מדוע היא הושיטה את ידה מלכתחילה? הרי היא ראתה שאין סיכוי שתגיע עד למשה?”
ענה הרב שפירא, שעל אדם תמיד לנסות ולעשות ככל יכולתו להציל חיי אדם. גם אם אתה חושב שלמאמציך לטובת האחר אין סיכוי להצליח, עשה בכל אופן מאמץ אמיתי לנסות. במקרים רבים תופתע לגלות שתשיג הרבה יותר ממה שדמיינת.
“זה נוגע לנו,” אמר הרב שפירא. “עלינו לעשות כל מה שנוכל, גם אם אין אנו באמת מאמינים שנצליח. הקב“ה לעיתים קרובות עוזר והמאמץ מסתבר כנושא פרי“.
מסר זה תמיד נכון, לקהילות ולאנשים פרטיים. רב שמחה בונים מפשיסחא מנסח את זה ככה (קול מבשר ח”א, שמות): “אלא יש ללמוד מכאן תועלת גדולה בעבודת ה’. שלא למנוע אדם את עצמו בשום מעשה הישר והטוב. אף שיראה מראש שלא יעלה בידו להגיע עדי תכליתו. דאם באמת יכוון האדם במעשהו בכל לבו ונפשו, אין שום דבר שבעולם עומד לנגדו…וכן כאן, היא עשתה את שלה לשלוח ידה, על כל פנים אמה אחת, ונעשה לה נס שנשתרבבה אמות הרבה”.
אנו עומדים בפני אתגרים רבים עליהם ניתן להתגבר, רק אם נאמין ביכולתנו להתגבר עליהם – כה לימדה אותנו בתיה בת פרעה.
בוא נזכור את דברי הראי”ה קוק (אורות התשובה ה, ו): “אם האדם עלול תמיד למכשול, להיות פוגם בצדק ובמוסר – אין זה פוגם את שלמותו, מאחר שעיקר יסוד השלמות שלו היא העריגה והחפץ הקבוע אל השלמות.”
לתגובות: eczamir@yahoo.com
