אלישע וילמרסדורף
שליח תורה מציון לשעבר ביוהנסבורג (תשנ”ט)
איש לפתח אהלו
לפני שאתמקד ברעיון המרכזי שאליו אני מבקש להתייחס, רק אעיר שאם נשים לב בקריאת הפרשה מפרק י"א עד סוף הפרשה חוזר ומהדהד השרש א.ס.פ. בצורות שונות.[1] על אף שלכאורה אין קשר ישיר בין העניינים, והלא "דבר הוא"? זה מתחבר לי אל מילות השיר הידוע[2] – 'אסיף': "אסוף את המעשים את המילים והאותות כמו יבול ברכה כבד משאת…"
ואם יש מקום לדרוש את המילים הללו אפשר לומר שהם מכוונים לפסוקים שלפנינו שיש מקום להעמיק בהם ולאסוף מהם תובנות והקשרים עד כדי יבול ברכה הכבד משאת.
ולעצם העניין, התורה מספרת לנו: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר… וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם, בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ, וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד, וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע… וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה': לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן, בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם, אֶת-מַשָּׂא כָּל-הָעָם הַזֶּה עָלָי?… וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ. וְיָרַדְתִּי, וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם, וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם; וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ".
וצריך להבין איך ומה בדיוק שמע משה? האם משה היה מהלך בין האוהלים ושומע? או "שמע" בנבואה?
מה משמעות הביטוי "איש לפתח אהלו"?
המפרשים הראשונים פירשו שיצאו משפחות שלמות ונאספו בפתח אוהליהם כדי לבכות ו-"לפרסם תרעומתן בגלוי" (רש"י שם).
אך ייתכן לפרש אחרת, שהרי מצאנו בכמה מקומות בתורה שכאשר התורה רוצה לציין את העובדה שמישהו נמצא בפתח האוהל הביטוי הוא "פתח האהל", בלי האות "ל" בראשה. כמו למשל אצל אברהם … "והוא ישב פתח האהל" (בראשית יח א) ואצל שרה "… וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו" (שם י). אצל משה – "וְהָיָה, כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם, וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ…" (שמות לג ח). ואצל דתן ואבירם – "וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וגו'" (במדבר טז, כז)
הביטוי "לפתח אהלו" – לפתח האהל – אולי מתכוון לומר שהם היו בתוך האוהל אבל הבכי כוון לעבר פתח האהל?
כלומר, זאת לא היתה התקהלות או הפגנה בפרהסיא, אלא מהלך מתוכנן ומאורגן שמטרתו להבהיר למשה את חוסר שביעות הרצון מהנהגתו ומתפקודו. העם בשלב הזה לא העיז לפנות ישירות אל משה ולדרוש ממנו את רצונו-תאוותו כי היה זה ברור שאין זה דבר בסיסי כמו מים. הם חששו שמא משה יגיב בחריפות ובתקיפות שהרי –"וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע". אז הכוונה היתה שהוא ישמע את הדברים בצורה לא ישירה אבל מאוד ברורה ע"י הבכי הבוקע מתוך האהל.
נראה שמשה העניו מכל אדם לא פירש את הדבר כחוסר אמון בו אישית ולא "לקח ללב" באופן אישי אבל היה מתוסכל מכך שהעם הוא כפוי טובה ולא מסתפק בפרנסה השמימית שלה הוא זוכה באמצעות המן.
לטענתו " לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי" מציע ה' מהלך של הרחבת ההנהגה ע"י הוספת 70 הזקנים.
זוהי פעם שנייה שיש מהלך של ביזור סמכויות. בפעם הראשונה היה זה בעצת יתרו: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי א-לוהים, אנשי אמת שונאי בצע. ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. ושפטו את העם בכל עת, והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך, וכל הדבר הקטון ישפטו הם. והקל מעליך, ונשאו איתך" (שמות י"ח). אבל אז זה היה רק למטרת שיפוט. לא היתה בזה שותפות בהנהגה היומיומית.
עתה עלה הצורך של עזרה ב"משא העם". הפעם הדרישות אינן: אנשי-חיל יראי אלוהים, אנשי אמת שונאי בצע אלא "זקני העם ושוטריו"
הפעם הצורך הוא באנשים המחוברים לעם, כאלה שהעם מכבד וסר למרותם. כאלה שהעם יוכל לפנות אליהם ישירות בכל עניין ולא יהיה צורך לנהל תעמולה ומסע של דה לגיטימציה כנגד משה.
הפעם מדובר בקבוצה מצומצמת שנאספת בחשאיות ומקבלת את הסמכות במעמד נבואי המתקיים בפתח אהל מועד. אולי העם אפילו לא היה מודע לאירוע הזה ולמינוי הזה (לולא אלדד ומידד שהתנבאו במחנה)
ייתכן שבאמת לא היתה כוונת ה' שהעם ידע על תפקידם של הזקנים ומספיק שאותם הזקנים ידעו את תפקידם והוא להיות קשובים לרחשי העם ולמנוע תסיסה ומתיחות שתביא בסופו של דבר חטא ופורענות.
הזקנים שהבינו את יתרונם על משה בעיני העם היו חייבים להבין שכל סמכותם ומעמדם הוא האצלת הרוח שעברה ממשה ומעמדו ומעלתו של משה גדולה ממעלתם לאין שעור.
חטא מרים ממחיש את המקרה בו נביא "זוטר" המחובר לעם ככל שיהיה, מעלה בדעתו שיש מקום להשוות את מעלתו למעלת משה רבנו.
