הרב ד”ר אמיר משיח
אברך בשיקגו לשעבר (תש”ס-תשס”ב)
כיום משמש כרב באוניברסיטת אריאל
רב קהילת צעירי כפר גנים ג’ בפ”ת
אגדה הינדית עתיקה מספרת על שני איכרים שרבו על פירותיו של עץ תפוח אחד, אשר צמח על אדמתו של אחד מהם, אבל התפוחים נפלו לחלקתו של האחר. הם לא הצליחו להחליט למי התפוחים שייכים ואיך לחלק אותם ביניהם. ברהמין אחד, שהיה ידוע כאדם חכם מאוד, עבר ליד אדמתם. מיד זינקו שני האיכרים ממקומם וביקשו ממנו למצוא פיתרון לבעייתם. “בבקשה ממך עזור לנו”, קראו שניהם. הברהמין פנה אליהם ושאל: “האם תעדיפו חלוקה על פי משפט האדם או על פי דין שמים, כלומר משפט האלוקים?”. “על פי משפט האלוקים!”, קראו השניים כאחד. “האם אתם מבטיחים שתסכימו לפסק דינו של המשפט הזה?”, שאל הברהמין. “אנחנו מבטיחים!”, קראו השניים. הברהמין ערם ערימה ענקית של תפוחים בחלקה אחת, ואילו בחלקה האחרת הניח תפוח בודד וכמעט רקוב. “הערימה הזאת היא בשבילך, וזאת בשבילך”, אמר הברהמין בלי להביט כלל בשני האיכרים. אחר כך, נטל את מקלו והמשיך בדרכו בלי לומר ולו מילה נוספת אחת.
לפעמים באמת נראה, כי הקב”ה “מחלק” את הדברים באופן מקרי, ללא קשר לצדיקותו או רשעותו של המקבל. לזה הוא נותן הכל – עושר, יופי, שמחה וילדים, ולאחר שום דבר, מעין “תפוח רקוב”. היעלה על הדעת?!
בסוגיה זו בדיוק, התחבט אסף, ממחברי מזמורי ספר תהילים (פרק ע”ג): “כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה. כִּי אֵין חַרְצֻבּוֹת לְמוֹתָם וּבָרִיא אוּלָם. בַּעֲמַל אֱנוֹשׁ אֵינֵמוֹ וְעִם אָדָם לֹא יְנֻגָּעוּ… וָאֱהִי נָגוּעַ כָּל הַיּוֹם וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים”. אך הוא מסיים ועונה לתמיהתו: “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם”.
אם נקרא את הדברים בזהירות נראה, כי אסף הגיע לתובנה מעניינת והיא, כי יש מי שמחשב חשבונות. ואכן, בסופו של דבר הכל יבוא על מקומו כדבעי. הצדיק יקבל את שכרו והרשע את עונשו. אך המזמור מסתיים באמירה אמונית: “וַאֲנִי קִרֲבַת אֱלוֹהִים לִי טוֹב שַׁתִּי בַּה’ אלוהים מַחְסִי לְסַפֵּר כָּל מַלְאֲכוֹתֶיךָ”. כרוצה לומר – אינני יודע את החשבונות, ואולי שזה אף לא מעניין אותי. משימתי היא להשיג “קרבת אלוקים”, מכאן והלאה “בהדי כבשי דרחמנא למה לך”.
בדרכו הקלאסית של אסף, צועד גם ר’ יוסף אלבו:
“והנראה לי בדברי אסף הוא שאסף סדר הספקות במזמור אך טוב לישראל כדי לכתוב התירן, וכתב ההיתר הן בצדיק ורע לו הן ברשע וטוב לו… והתחיל אך טוב לישראל, כלומר הוי יודע שכל רע שיבוא אל הצדיק אין תכליתו אלא לטוב… עד אבוא אל מקדשי אל וגו’, והוא המקום המזומן והמוכן לכל אדם באחריתו להתקשר בו הנשמות” (ספר העיקרים, ד’ י”ד).
ר”י אלבו טוען במפורש כי החשבון הוא בעולם הבא. אך מה קורה בעולם הזה? נביא כעת מדברי כמה מצדיקי החסידות, אשר טוענים כי הכל מחושב עד לפרטי פרטים גם בעולם הזה, בהשגחה מדוקדקת. ר’ דב בער שניאורסון האדמו”ר השני של חסידות חב”ד, המכונה האדמו”ר “האמצעי”, כותב:
“באמת השגחת אלוקים [היא] על כל הברואים, וגם על הצומח ודומם, שהרי נותן לחם לכל בשר, בחסדו זן ומפרנס מקרני [ראמים עד ביצי כינים], למצוא להם טרף מזונם וגם על ההרים וכל צומח ודומם” (דרך חיים, שער התשובה פ”ט).
גם ר’ פנחס מקוריץ, מגדולי תלמידי הבעש”ט, כותב:
“שאדם צריך להאמין שאפילו קש המונח בארץ, הוא בגזירת השם יתברך, שגזר להיות שם עם הקצוות לכאן ולכאן” (באר לישרים, אות ל”ח).
וכן כותב ר’ מנחם מנדל מוויטבסק:
“שאין שום עשב יבש ונעקר, ואין שום אבן נזרק כי אם בזמן ובמקום הראוי… ואין שום תנועה גדולה וקטנה מן הצמצום הראשון עד שפל המדרגות שבארץ ותחת לארץ הכל מאתו יתברך” (פרי הארץ, פרשת בא).
אז כיצד נוכל לענות לשאלתנו הנוקבת? כיצד ייתכן שהכל מחושב ובכל זאת נראה כי החלוקה איננה צודקת? התשובה היא זו המופיעה בפרשתנו. אנו לא מבינים וספק אם יכולים אנו להבין, אף על פי כן, מחזירים את השאלה לאמונה. יש אדון לבירה, יש ריבון לעולם. “אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא”.
