הרב אליהו בלום
ראש כולל לשעבר בקליבלנד 1999-2000, ראש ישיבת הסדר בנהריה

 

 
ימי חודש אייר מורכבים הם.  ביסודם הם ימי אור . חודש אייר נקרא חודש זיו. [גמרא ראש השנה יא.-חודש שבו נולדו זיוותני העולם-האבות-לדעת ר’ יהושע]

ר’ שמחה בונם מפשיסחה אמר שהמלה אייר משמשת כראשי תיבות של “אני יי רופאך”

הפסוק המקורי “כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה’ רופאך” מדבר על התנתקות סופית מהשפעותיהם של מצרים. חודש אייר מסמל את הרפואה מתחלואי מצרים, והיציאה לזיו [לאור] של הסתכלות נכונה בעולמו של הקב”ה.

כמו כן חודש אייר הוא החודש היחיד שכולו מוקדש לספירת העומר, וידועים דברי הרמב”ן עה”ת שימים אלה הם כימי חול המועד שבין חג בפסח לבין חג השבועות –חג העצרת.

ואכן, ראוי חודש אייר לשמש חוליה מקשרת בין חג הפסח לחג השבועות שבו ניתנה התורה. שכן כדי להגיע לחירות הרוחנית במתן התורה חייבים להתנתק קודם מהמבט של עבדי מצרים המשועבדים לתפיסה המצרית השקועה בחומרנות וטומאה, והמשועבדת לכוחניות אנושית שמסלקת כל השראת שכינה מעולמנו, מעבר זה התבצע בעיקר בחודש אייר.

אין זה מקרה שההתחדשות של מהלך הגאולה ע”י שיבת עם ישראל לארצו, לפני כששים שנה, קיבלה את בטויה המרכזי במעגל השנה ביום העצמאות ויום ירושלים אשר חלים שניהם בחודש אייר.

אנו מרגישים שבדורנו, חודש אייר קיבל את משמעותו האמיתית –חודש של ההתחדשות הציונית בארץ ישראל והקמת המדינה שמטרתה היא להיות כסא לשכינה. אומנם עדיין איננו בשלב שכל העם מרגיש שהמדינה היא בחינת כסא לשכינה, אך אין ספק שאנו בדרך לשם.

הרב קוק מדבר במאמר “ישראל ותחייתו” על מהלך גאולה שנמשך והולך. וכך הוא אומר [שם פיסקא כח,כט]:

“משה ואליהו גואלים הם לגאולה אחת. המתחיל והגומר, הפותח והחותם הם יחד ממלאים את צמיחת קרן הישועה במלואה וטובה…

משה מאיר את אור התורה ואליהו – את אור הטבע הישראליות הנקיה, קדושת הברית,[שנעשית דוקא בגוף-א.ב.] המקנא לברית, מלאך הברית. באבות מתגבר אור התורה, בבנים – אור הטבע הישראלי הקדוש, וזה יראה באחרית הימים בחבורם, “והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם “, ומשה ואליהו יתחברו יחד באומה ובכל אחד מישראל בפני עצמו…”

 

כלומר, הגאולה העתידית היא המשך של תהליך שהתחיל בימי משה רבנו-גאולת מצרים- וממשיך לאורך הדורות עד לגאולה השלימה. ומהלך זה הולך ומשתלם, הולך ונבנה ועתיד לחבר בתוכו את ההתחדשות הטבעית של האדם וחייו היומיומיים, חיי העם והמדינה, עם חיי הרוח –חיי התורה שהתחילו לפעם בחוזקה עם קבלתה בימי משה רבנו.

יחד עם זאת, ומצד שני, חודש אייר הוא,כאמור, חלק מספירת העומר אשר מאז חורבן הבית-עת פסק קרבן העומר- ירדו מגדולת השמחה שבהם והפכו לימי זכרון לחורבן בית המקדש (1) הצער והכאב בימים אלו התעצם עם מותם של 24,000 תלמידי ר’ עקיבא,כשני דורות מאוחר יותר, והפך לימי אבלות של ממש שבהם לא נושאים נשים ולא מסתפרים, וכמו כן אין בהם ריקודים ומחולות של שמחה.

במהלך הדורות קיבל גורם האבלות מימד נוסף, בעיקר באשכנז, עם חורבן קהילות שו”ם [שפירא, וורמיזא ומגנצא] באשכנז במהלך מסעי הצלב האכזריים, שפגעו בקהילות אלו במהלך ימי חודש אייר וחודש סיון.

ואף בדורנו נקבעו ימי הזכרון לאסון השואה (2) ויום הזכרון לחללי צה”ל במהלך ימי ספירת העומר, וכנראה שלא בכדי, שהרי ימים אלו ימי דין הם ובהחלט מסוגלים לכאב ולצער של יום השואה ויום הזיכרון.

אך כנראה שעם ישראל, שאמון על הפסוק ביחזקאל [טז,ו]: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: מסוגל להכיל את המורכבות הזו, ואכן עצב ותקוה, כאב ושמחה מסוגלים לשמש אצלו יחדיו.

מנהגי האבלות שאנו נוהגים בשמחת חתנים משקפים זאת גם כן. במהלך השמחה החתן שובר את הכוס ויש שנוהגים לשים אפר בראש החתן, וכל זאת להראות ששמחותינו אינם שלימות מבלי לזכור ולחוש את הכאב על חורבנה של ירושלים.

ואם נשאל מדוע אנו נדרשים לעירבוביה כזאת?

התשובה גלומה בדברי חז”ל- כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.

כלומר,אם גם בשמחותינו אנו זוכרים שעדיין הדרך ארוכה לגאולה שלימה, או אז שמחותינו הופכות להיות חלק ממהלך אלוקי ארוך ומחובר,שאנו חלק מחוליותיו. אך אם נשקע בשמחותינו הפרטיות ללא הזכרת המימד ההיסטורי, ללא חיבור לכלל ישראל וללא הבנת החסר, אנו עלולים לשקוע מדי בחיינו הפרטיים והאנוכיים ולעקור מחיינו את עיקר עניינם והוא מלוי רצון ה’ בעולם בפרט ובכלל.

אנו מתפללים “ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים” מתוך תקוה ובקשה גדולה. אך יודעים בד בבד להכיר טובה לבורא עולם על כל הטובה אשר גמלנו. הצער והכאב מזכירים לנו את המחיר הכבד של היותנו עם סגולה-“בני בכורי ישראל”-“עמי אשר בך אתפאר”, אך בהחלט מייקרים את השאיפה לגאולה השלימה ואת הכרת הטוב לבורא עולם על מצב האומה כיום.

בברכת חג עצמאות שמח וכל טוב לכם ולמשפחותיכם
1ועיין בפירושו שלבעל המאור בסוף מסכת פסחים.

2אמנם יום הקדיש הכללי לזכרון חללי השואה חל בעשרה בטבת על פי קביעת הרבנות הראשית, אך כשקבעה הכנסת את כ“ז בניסן כיום השואה, קיבלה זאת אף הרבנות הראשית וכל עצרות הזכרון הממלכתיים נעשים בימים אלו.