גבי רייס

גבי רייס
שליח לשעבר בקייפטאון (תשס”ב)

 

“את אחי אנוכי אבקש”

אחת השאלות הקשות ביותר על יוסף, היא השאלה מדוע לא הודיע יוסף לאביו על כך שהוא במצרים. אפשר אולי לטעון שבתקופת מאסרו בוודאי ואולי גם בזמן ששימש את פוטיפר, היה יוסף תחת הסטאטוס “עבד” ולכן לא היה יכול לבשר לאביו על מצבו, אולם בזמן ששלט על מצרים, סביר להניח שיכול היה להרים טלפון או למצוא דרך אחרת לעדכן את אביו. יוסף למעשה מחזיק את אביו באבל במשך 22 שנים. כיצד יכול היה יוסף לגרום לאביו צער שכזה?

על מנת לענות על השאלה חייבים להבין שישנו מהלך אלוקי שמניע ומסדר את כל העניינים בעולם. בואו ננסה להביט בפרשה ולראות את הדברים. תחילת הדבר הוא כאשר יוסף נקרא על ידי יעקב אביו למשימה, “וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם, לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי.  וַיֹּאמֶר לוֹ: ‘לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר’; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.” (בראשית לז’, יג’-יד’).

ראשית כדאי לשים לב מי הוא השולח את יוסף, השם הנזכר כאן הוא לא יעקב, אלא ישראל. משמעות הדבר היא שמדובר פה במשימה הקשורה לכלל ישראל – בעוד שיעקב הוא שמו הפרטי, ישראל הוא שמו הכללי, אזי המשימה מיועדת לכלל ישראל. מכאן ננסה להבין מה המשימה. יוסף מתבקש להגיע לשכם לבדוק מה שלום אחיו ומה שלום הצאן ולהשיב תשובה לאביו. לכאורה עניין פשוט ביותר, אולם מכאן הדברים קצת מסתבכים: “וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה תְּבַקֵּשׁ. וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים, נֵלְכָה דֹּתָיְנָה; וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן” (בראשית לז’, טו’-יז’). יוסף מגיע לשכם אבל אחיו כבר אינם שם. אם היינו מבינים את עניין השליחות שהוטלה על יוסף כעניין פשוט, היינו מצפים שיוסף יחזור הביתה לאבא וידווח – ‘אבא הלכתי לשכם, האחים שלי לא שם וגם הצאן לא שם’. בזה הוא היה עומד בשליחותו. אולם יוסף לא עוצר בשכם, אלא מקבל הכוונה מאיזה “איש” והולך לדותן לראות את אחיו, שם למעשה גורלו נחרץ והוא מושלך לבור ובסופו של דבר נמכר לעבדות למצרים.

הרמב”ן על התורה מסביר את  פסוק טו’: “וימצאהו איש והנה תעה בשדה – יאמר כי הוא תועה מן הדרך ולא היה יודע אנה ילך, ונכנס בשדה כי במקום המרעה היה מבקש אותם. ויאריך הכתוב בזה, להגיד כי סיבות רבות באו אליו שהיה ראוי לחזור לו, אבל הכל סבל לכבוד אביו. ולהודיענו עוד, כי הגזרה אמת והחריצות שקר, כי זמן לו הקב”ה מורה דרך שלא מדעתו להביאו בידם. ולזה נתכוונו רבותינו (ב”ר פד יד): באמרם כי האישים האלה הם מלאכים, שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה’ היא תקום”.

פירושו של הרמב”ן נותן לנו פתח להבנה רחבה יותר ומשמעותית יותר של כל סיפור יוסף ואחיו. חשוב להבין כי יעקב מודע לשנאת האחים את יוסף, הוא בטח שם לב שהם לא היו מסוגלים אפילו להגיד לו שלום, ברור שגם החלומות של יוסף לא הועילו להוריד את מפלס השנאה. בנוסף, יעקב שומע לפחות חלום אחד של יוסף יחד עם בניו. אך למרות כל זה שולח יעקב את יוסף למשימה שלכאורה גוזרת את גורלו של יוסף למוות. יוסף, שגם הוא מודע לאפשרות שאחיו יכולים לסיים את חייו בפגישה הזאת, מוכן לקבל עליו את השליחות המסוכנת הזאת. אם כך עלינו באמת להבין מהי אותה שליחות ומדוע היה יוסף מוכן אפילו להקריב את חייו למען שליחות זו.
על מנת לענות על שאלות אלו, יש להבין שלכל אחד מבני יעקב ישנו ייעוד, אולם אף אחד לא יגיע ליעוד זה אם לא יפעל באחווה עם כולם. לאורך כמחצית מספר בראשית אנו רואים משהו מאוד מעניין – התורה תמיד מספרת לנו על אדם אחד ועל בן מסוים שנולד לו וכך הלאה, כך הדברים בין אדם הראשון עד נח וכך גם בין נח לאברהם. מה שהתורה רוצה לומר לנו זה שהסגולה האלוקית עוברת בין אב לבן ולא יותר. אבל אצל אברהם קורה משהו שונה. לאברהם נולדים שני בנים, ישמעאל ויצחק. אברהם מאוד רוצה שישמעאל יהיה חלק מהסגולה הזאת, אולם הוא נאלץ להבין שהסגולה עוברת רק ליצחק, ליצחק נולדים גם שני בנים וגם יצחק רוצה ששניהם יהיו חלק מהסגולה הזו, אולם גם הוא נאלץ להכיר בכך שרק יעקב הוא הנבחר.
אצל יעקב כבר הדבר אחר לגמרי, ליעקב נולדים 12 בנים ולמעשה כולם מקבלים את הסגולה הזו, כאשר יוסף מקבל יחס שונה ומועדף מאביו האחים חוששים שאולי יוסף הוא הנבחר והם ישארו בחוץ. אולי בשל כך הם מתכננים להרוג אותו ובכך לפתור את הבעיה, אולם בסופו של דבר גם יעקב וגם יוסף מבינים שלכל אחד מהאחים ישנו תרומה ייחודית למילוי הייעוד המשותף שלהם. עליהם לפעול ביחד, באחווה. זוהי המשימה החשובה שמוטלת על יוסף – יוסף צריך למצוא את האחווה הזו, להוציא אותה לפועל – “את אחיי אנוכי מבקש”.

לכן יוסף לא יכול לחזור לאביו אחרי שלא מצא את אחיו בשכם, ולכן הוא לא יכול לספר לאביו כל אותם שנים מה עלה בגורלו. יוסף חייב להשלים את המשימה הזו, כי רק כאשר האחווה תחזור לשרור בין האחים, יוכל עם ישראל כולו להגשים את ייעודו. המשימה לא תסתיים עד אשר כל האחים יכירו בערבות ובאחדות שלהם. רק בסופו של התהליך, כאשר יהודה יכריז, “כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים” (בראשית מד’, לב’), רק אז המשימה תסתיים. אז האחים כולם יוכלו לראות איך כל אחד מגשים את היעוד שלו ביחד עם כל עם ישראל.