הרב זאב רונס
שליח לשעבר בממפיס תשנ”ח, ר”מ בישיבת נתיב מאיר בירושלים
פרשתנו פרשת בחוקותי, פותחת ברשימה של הברכות שיקבלו עם ישראל אם ילכו בדרך התורה. ברכות הכוללות שפע כלכלי, שלום ושלווה וברכה של שלמות רוחנית “והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לא-לוקים”. בין פסוקי הברכות, מופיע הפסוק: “ונתתי משכני בתוככם, ולא תגעל נפשי אתכם” (כו, יא). רש”י מפרש “ולא תגעל נפשי – אין רוחי קצה בכם”. וממשיך רש”י ואומר שגעילה היא “לשון פליטת דבר הבלוע בדבר”. כלומר, אומר הקב”ה שאם אנו נלך בדרך התורה, הוא לא יהיה נגעל מאתנו ולא יקיא אותנו.
הקושי בפסוק זה זועק. איזו ברכה טמונה במילים “ולא תגעל נפשי אתכם”?! האם יעלה על הדעת שאדם יאמר לאשתו “אני כל כך מעריך אותך ואת בכלל לא מגעילה אותי”? הרי, דברים אלו הם עלבון ולא מחמאה! האם מורה יכול לתת תעודת הצטיינות לתלמיד על סמך זה בלבד שהתלמיד אינו מפריע בשיעורים ואינו מעצבן כלל את המורה, האם על כך מגיע לתלמיד פרס?! אם כן, מהי כוונת הפסוק “ולא תגעל נפשי אתכם”?! איזו ברכה יש כאן?!
בספרו “דרש משה”, מציע הרב משה פיינשטיין זצ”ל, שיתכן מצב בו אדם לומד תורה ושומר את מצוות ה’, אך בכל זאת “תגעל נפשי אתכם”. וזאת, כאשר האדם מקיים את המצוות מתוך הכרח וכפיה או מתוך ההרגל וכ-‘מצוות אנשים מלומדה’, שאז עושה את הדברים ללא חשק והתלהבות. בנוסף, מכיוון שחסרה לו הזדהות עם המעשים שעושה, האדם מחפש את האפשרות המינימאלית “לצאת ידי חובה” ואינו עושה דבר מעבר לחובה זו. במצב זה, אמנם האדם מקיים את המצוות, אך מכיוון שחסרה לו ההתלהבות וההזדהות עם מעשיו, פעולות האדם אינם רצויות כל כך, ועל זה נאמר “ולא תגעל נפשי אתכם”, כלומר שהקב”ה מברך את עם ישראל שאם ישתדלו ללכת בדרך ה’, ה’ יעזור שההתלהבות תגיע לאדם וכך לא יגיע חלילה למצב של “ותגעל נפשי אתכם”.
אמנם, נראה שניתן להציע כאן פירוש נוסף. אונקלוס מתרגם את המילים “ולא תגעל נפשי אתכם” – “ולא ירחק מימרי יתכון”. כלומר, אונקלוס מבין ש”תגעל” הוא מלשון ריחוק (וכפי שמצאנו בפעולת הגעלת כלים- שההגעלה מפליטה ומרחיקה את הטעם שבלוע בתוך הכלי). “נפשי” לפי אונקלוס מתייחס ל”מימרי” כלומר למילים של ה’, דהיינו מילותיה של התורה הקדושה (וכפי שמובא בשבת דף קה ע”א שהמילה “אנכי” שבעשרת הדברות, היא נוטריקון של ‘אנא נפשי כתיבת יהבית’ [תרגום – אני נפשי כתבתי נתתי], כלומר שבמסירת התורה הקב”ה כביכול מסר לנו את נפשו).
נראה להסביר בדברי האונקלוס, שאם אנחנו נלך בדרך התורה, השכינה תשכון בתוכנו ולא יהיה מצב שהתורה עצמה תגרום ריחוק ופירוד בינינו. לא יהיה מצב שההקפדה על הלכה מהלכות התורה תביא לניתוק ופירוד בתוך העם.
הגמרא (יבמות יד:) מספרת שלמרות המחלוקות הרבות והיסודיות שהיו בין בית שמאי לבית הלל, בכל זאת לא נמנעו בית שמאי מלשאת נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי, “ללמדך שחיבה ורעות נוהגים זה בזה”. כלומר, למרות שקיימים שבעים פנים לתורה ולמרות שישנם בהלכה מחלוקות וויכוחים, אסור שהמחלוקות תגרומנה פירוד בעם. בית שמאי ובית הלל התווכחו רבות ונחלקו בתחומים רבים בהלכה ובכל זאת, המחלוקות והוויכוחים לא ערערו ולא החלישו את היחסים האישיים שביניהם, עד כדי כך שהיו מחתנים ילדיהם אחד עם השני.
גם בימינו ישנם מחלקות רבות בקרב העם כולו ומחלוקות בקרב ציבור שומרי תורה ומצוות, מותר להתווכח ומותר שיהיו חילוקי דעות, אך אסור שהתורה תגרום לפירוד בינינו. בשבת זו, ערב ל”ג בעומר, עם סיום פטירתם של תלמידי רבי עקיבא שמתו משום “שלא נהגו כבוד זה בזה”, עלינו ללמוד מבית שמאי ובית הלל להתעלות מעל החילוקים המבדילים בינינו ולהתרכז במכנה המשותף הרחב שלנו. כך נזכה בעזרת ה’, “שלא תגעל נפשי אתכם” וכפי שתרגם האונקלוס, שהתורה לא תגרום לריחוק ביננו אלא אדרבה, תרבה אהבה אחווה שלום ורעות.
