כל החולף על פני ריכוז בתי כנסת כדוגמת “איצקוביץ” בבני ברק (בית כנסת ידוע מאוד, הבנוי מחדרים רבים, שבכל אחד מהם מתקיימת תפילה, כך
שבו זמנית מתקיימות שם תפילות רבות, פעמים אף יותר מעשרה “מנינים” במקביל, וכל הזמן “רצות” התפילות בכל אחד מהחדרים אחת אחרי השנייה, עד שבמשך
יממה יכולות להתקיים שם מאות רבות של תפילות!) יכול לשמוע כל מספר דקות את המילה “צֶ נְ תֶ ר” (עשירי בשפת האידיש. משמעות המילה: חיפוש
העשירי למניין [מכיון שאין אפשרות להתפלל אם אין עשרה גברים מעל גיל בר מצווה, מחפשים תמיד את האנשים שישלימו את המניין].
מה מקור מילה זו ? האם האנשים הצועקים “צנתר” מודעים לפסוק במקרא שמהווה את מקורה?
וְכָל מַעְשַׂר בָקָר וָצֹאן כֹל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַׂחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂיִרי יִהְיֶה קֹדֶש לה’: (ויקרא פרק כ”ז פסוק ל” ב)
פסוק זה, כמעט חותם את הפרשה אותה נקרא השבת, שהיא גם הפרשה האחרונה בספר ויקרא. הפסוק מהווה חוט שדרה של מצווה לא
כל כך ידועה, שפרטי הלכותיה מרתקות מאוד: מצוות מעשר בהמה. פסוק זה הוא כאמור, מקור המילה צֶ נְ תֶ ר. כלומר: יש עשירי למניין,
אך יש גם עשירי ל…בהמות שמהן יש להפריש מעשר [אחד מעשר] לכהן. ננסה ללמוד מקצת הלכות מעשר בהמה:
באי זה צד מעשרין: כונסן לדיר, ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהו שנים יכולין לצאת כאחת, ומונין א’ ב’
ג’ ד’ ה’ ו’ ז’ ח’ ט’, והיוצא עשירי סוקר בסיקרא ואומר: הרי זה מעשר; (בכורות דף נ”ח עמוד ב ‘)
משנה זו מתארת את הַ פְ רָ שָ ת הבהמה העשירית המוגדרת כ”מעשר בהמה”: יש להכניס את כל העדר לתוך הדיר ולהשאיר פתח צר
כרוחב בהמה אחת. הבהמות יוצאות זו אחר זו, וכל בהמה עשירית מסומנת בסימן היכר מיוחד, כך שידעו לבצע בהם דין “מעשר בהמה”.
כיצד גורמים לבהמה לצאת? האם ניתן לדחוף אותם או לתת להם מכה כדי שיתקדמו לכוון הפתח הצר?
אימותיהם מבחוץ והם מבפנים, וגועות ויוצאות לקראת אמן. (שם)
הגמרא מתארת בצורה ציורית כיצד “מניעים” את הבהמות: מעמידים את אימותיהם של הבהמות מחוץ לדיר, ומכוח המשיכה הטבעית
של בהמה לאִ ימָ ּה, יצאו כל הבהמות דרך אותו פתח החוצה. התלמוד מוסיף וקובע: אין אפשרות לדחוף את הבהמות, אף לא לזרוק להם
ירקות ובכך לפתות אותן לצאת, רק באופן המוזכר לעיל ) נלמד בעיקר מהמילה “יעבר” בפסוק לעיל (. נלמד עוד שלש הלכות :
היה לו מאה ונטל עשרה, עשרה ונטל אחד – אין זה מעשר, רבי יוסי בן רבי יהודה אומר: מעשר. קפץ אחד
מן המנויין לתוכן – הרי אלו פטורין, מן המעושרין לתוכן – כולם ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים.
.1 למרות שבפועל, לאחר כל התהליך, עשירית מכלל הבהמות מופרשות ונעשות “מעשר בהמה”, אין לבצע זאת “במכה אחת” ע”י
הוצאת עשרה אחוז מכלל כל הבהמות בדיר, אלא כאמור, כל בהמה חייבת לעבור ב”מעבר האישי” כמתואר לעיל.
.2 אם אחת הבהמות שעברה ב”מעבר האישי” ולא סומנה כ”מעשר בהמה”, קפצה חזרה לתוך הדיר, ועתה, אין מזהים אותה בין כל
שאר הבהמות שטרם עברו ב”מעבר האישי” אזי … התהליך מסתיים. אין להעביר יותר אף בהמה – כולן פטורות ממעשר בהמה !!
.3 אם אחת הבהמות שסומנה כ”מעשר בהמה” חזרה לתוך הדיר, ולא ניתן לזהותה בין כל הבהמות בדיר )הסימון כנראה נפל(, הרי
שכל הבהמות בדיר אסורות באכילה, כיוון שכל אחת מהן, מוגדרת כ”ספק מעשר בהמה”.
כדי להשלים את התמונה נציין מה עושים עם כל הבהמות שסומנו כ”מעשר בהמה”? הדם והאמורים )איברים פנימיים( מוקרבים על
המזבח, ושאר חלקי הבהמה נאכלים על ידי הבעלים בירושלים.

מהו המסר?
התלמוד מציין מקור לכל הלכות שתוארו לעיל מתוך פסוקי התורה. אך אין ספק שיש מסרים “סמויים” שעלינו להשתדל לחשוף אותם.
הרעיון הכללי של כל התרומות )מתנות הניתנות לכוהנים( והמעשרות )מתנות הניתנות ללויים, או לעניים או שהאדם עצמו אוכלם
בירושלים( הוא להזכיר ולומר לכל אחד, במיוחד למגדלי גידולים )גידולי שדה או גידולי בעלי חיים(: דע לך, אתה אמנם משקה, מזבל,
עודר ונוכש, מאכיל ומשקה במשך כל השנה, ואתה חושב שאתה הוא השולט בכל התהליכים! לא ולא! יש ריבון המנתב ו”מחליט” לטוב או
חס וחלילה לפחות טוב. אנו חושבים שהיבול שאנחנו הפקנו הוא כולו שלנו – בא המקרא ואומר לנו: לא. חלק ממנו עליך להפריש לגורמים
שונים בקהילה. זהו כאמור מסר כללי לכל ה”מתנות” שאנו נותנים. במעשר בהמה יש פן נוסף להדגש זה: אמנם אתה מנהל את
ה”מערכת”, מכין את כל המרכיבים )הדיר, הבהמות, הפתח יציאה וכד'(, אך הביצוע לא יהיה בשליטתך. הבהמות, הן ש”יחליטו” בעצמם, מי
תצא ראשונה, שנייה, שלישית, ומי תצא עשירית ותיהפך באותו רגע ל”קדושה”. אתה מכין את הכול לפני התהליך, אתה אף סופר ולכאורה
מחליט תוך כדי, אתה גם מציין ומסמן את הבהמה ה”נבחרת”, אך הכול למראית עין. הבהמה – דווקא היא ה”שולטת” בתהליך ולא אתה.
ויותר מכך, אף לאחר שעברו בהמות רבות ב”מעבר האישי” ונראה לכאורה שהכול סגור, יש קבוצה של בהמות “קדושות”, קבוצה אחרת
גדולה יותר של בהמות “רגילות”. שנייה אחת של חוסר תשומת לב, יכולה לגרום לכך שבהמה אחת תחזור אל תוך הדיר, ואז כל
ה”משחק” נגמר. מרכיב של שליטה, אך ורק למראית עין.
אנו לומדים מכך, שיש לבצע במהלך חיינו את כל המוטל עלינו, להשתדל מאוד להצליח בכל מעשה ידינו, אך לזכור בכל עת, שיש אפילו
“בהמות” שבמידה מסוימת “עולים עלינו”, ועלינו לקוות ולהתפלל שנצליח בכל מעשה ידינו אך ורק לטובה ולברכה.