אוריאל הר-נוי
כזה הוא חג החנוכה. בחג החנוכה אנו מאירים מתוכינו פנימה, מנשמתינו- “נר ה’ נשמת אדם”, מביתנו, אל העולם החיצוני, העולם השרוי בחושך אותו מאפילה תרבות יוון מאז ועד היום (“וחושך זו גלות יוון”). אנו מפיצים את אורינו מתוך אמונה כי קצת מן האור דוחה הרבה מן החושך.היבטים רבים למלחמת תרבות זו שאנו נאבקים בה, מאז ועד היום, עם התרבות היוונית ועם חוכמתה הפילוסופית-רציונלית הקרה. אחד ההיבטים המרכזיים של מלחמה זו הוא אומר חייו של עם ישראל כמדרגה חמישית בבריאה, הנבדלת מעל שאר האנושות. כל תכליתנו ושאיפתינו היא להוות “ממלכת כהנים וגוי קדוש” בכדי להביא לעולם את דבר ה’ ואורו. היוונים במבטם החומרני, לא רצו ולא יכלו לראות את המימד הנשמתי הקיים בעם ישראל ועושה אותו לעם הנבחר, השונה באופן מהותי משאר העמים. לדידם, האדם הוא היצור הנעלה ביותר במציאות, וכל האנושות שווה בפרט זה. היוונים מסכימים לחלק הראשון במשנה מפרקי אבות האומרת “חביב אדם שנברא בצלם, שנאמר “כי בצלם א-לוקים עשה את האדם”. אך הם אינם מאמינים בהמשך המשנה – חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, שנאמר “בנים אתם לה’ א-לוקיכם”.
תיאור היחס בנים מלמד על הקשר היותר עמוק ועצמי בין הקב”ה לעם ישראל (נצח ישראל, פרק יא’). קשר זה שונה מהותית מהקשר בין הקב”ה לשאר האנושות. על דרך הדרש ניתן לומר, כי זאת אולי הסיבה שהיה כל כך חשוב ליוונים להעמיד צלם בהיכל. לכאורה, מה אכפת להם שאנו עובדים את ה’ בדרכינו? אלא, כיוון שמדובר במלחמת תרבות, היוונים, בתפיסתם הרשעותית חומרנית, תבעו דריסת רגל אלילית גסה דווקא במקום בו מתגלה הקשר הייחודי הניסי שבין הקב”ה לעם ישראל, במקום בו שורה השכינה. היוונים העמידו צלם בהיכל מתוך אמירה כי אין משהו מיוחד בעם ישראל על פני שאר העמים, וכי כל האדם נברא בצלם וכל האנושות שווה.
בכיוון הזה ניתן להסביר גם את 13 הפרצות שפרצו היוונים בסורג שבבית המקדש. היוונים רצו לקעקע ולטשטש את הקו המבדיל בין ישראל לאומות, שכן הסורג היה הקו התוחם את האזור שעד אליו מותר לגוי להיכנס להר הבית. ולמה דווקא 13 פרצות? המילה אחד יוצאת בגימטריה 13, והיוונים כפרו בה’ אחד וכפרו בהתגלותו דרך עמו -“ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”.
ניתן להמשיך בכיוון הסברה זה גם על שאר גזירות היוונים. היוונים גזרו על ברית המילה המייחדת את הגוף הישראלי ומקדשת אותו, אסרו ללמוד תורה אשר חושפת את הנשמה הישראלית שבקרבנו, אסרו לקדש את החודש הנקבע על ידי מולד הלבנה והתחדשותה שעם ישראל נמשל אליה, וגזרו שלא לשמור שבת אשר היא בת זוגו של עם ישראל.
ניצחון החשמונאים על היוונים היה זמני וחלקי. עד היום אנו מתמודדים במערכה מול התרבות היוונית הלובשת צורה עכשווית בדמות ערכים אוניברסליים פוסט-מודרניים המטשטשים קווים מבדילים בין עמים, מינים ואמונות שונות. ערכים כמו: מדינת כל אזרחיה, שירות משותף לבנים ובנות, יחס טכני ותועלתני לארץ ישראל ומשפט המבוסס על ערכאות גויים. נזכור כי “סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא ואילו סטרא דקדושא שרי בפירודא וסיים בחיבורא”. מתוך אחיזה בקודש הפנימי נזכה להפיץ את אורינו ולהאיר את העולם כולו. חג אורים שמח!
הערה: הכותב עוסק בימים אלו בבניית תכנית לימוד באמונה עבור דוברי שפות זרות, כחלק מהקמת ארגון לעידוד עלייה.
התכנית מיועדת לבני חו”ל. היא מבוססת על מערך שיעורי “בניין אמונה” של הרב ערן טמיר, ובנויה באופן יסודי ושיטתי.
אנו קוראים לכם לקחת חלק במערך התוכנית!
