העיר ביתר עילית היא העיר הראשונה שהוקמה מלכתחילה עבור אוכלוסיה חרדית (בניגוד, לדוגמא, לעיר בני ברק שלא הוקמה כך מלכתחילה אלא הפכה לחרדית בהדרגה).
היא ממוקמת דרומית לירושלים, בהרי יהודה, ושייכת לאזור גוש עציון.

העיר הוקמה בסוף שנות ה-80, אך כמובן לביתר שורשים הרבה יותר עתיקים.
ביתר עילית היא סמל של התחיה היהודית בארץ ישראל. ביתר הייתה עיר מרכזית וחשובה במיוחד בימי בית שני ומוכרת לכל כמרכז של מרד בר כוכבא. היא מוזכרת פעמים רבות בתלמוד, כמעט בכל הפעמים בהקשר המרד.
העיר הייתה מוגנת היטב, גם על ידי ביצורים חזקים וגם בהגנה משמים בזכות רבי אלעזר המודעי שהיה שרוי בצומות כל תקופת המצור.
סופה של ביתר היה טרגי כאשר גם היא נחרבה לחלוטין בט’ באב עם כמות עצומה של הרוגים. חורבן זה היווה בפועל סיום המרד ותום העצמאות היהודית בארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל המודרנית. זו גם הסיבה שזאב ז’בוטינסקי קרא לתנועת הנוער שלו בית”ר על שם עיר המצודה הקדומה שסימלה בעיניו את הגבורה היהודית בעיר העתיקה (ובנסוף גם על שם יוסף טרומפלדור). 

כיום גרים בביתר עילית קרוב ל-50,000 תושבים 
לביתר עילית הרבה מאפיינים ייחודיים: היא העיר הצעירה ביותר בישראל: 64% מהתושבים הם מתחת לגיל 18 אך היא גם העיר עם אחוז הזכאים לבגרות הכי נמוך במדינה, קצת מעל 6% בלבד. מנגד, העיר משופעת בישיבות ובבתי כנסת רבים, 122 במספר.