בכיה של חנם והשפעותיה –לפרשת דברים
רב אלי בלום, בעבר ראש כולל קליוולנד,
בס”ד
נאום הפרידה של משה רבנו מעם ישראל, שנפתח בפרשתנו ומשתרע לכל אורך ספר דברים, מתחיל בתוכחות רמוזות [ראו פירוש רש”י על פסוק א], ומתמקד בתחילתו בעיקר בחטא המרגלים שכידוע עיכב בדור שלם את הכניסה לארץ ישראל.
ושם, במהלך התוכחה הזו, אומר משה רבנו:
“גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְקֹוָק בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם” [א,לז].
השאלה מתבקשת- מה הקשר בין העובדה שמשה רבנו לא נכנס לארץ לענין חטא המרגלים, והרי חטא המרגלים קרה שנים רבות קודם שנגזר על משה רבנו לא להיכנס לארץ? הגזרה על משה ואהרן שלא יכנסו לארץ היתה כידוע, בדור הבנים, בחטא מי מריבה.
זאת לעומת חטא המרגלים שהיה בשנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים!
הרמב”ן במקום [א,לז] אומר:
גם בי התאנף ה’ בגללכם – יאמר הנה חטאתיכם אשר עשיתם בעת ההיא במרגלים מנעו מכם הארץ הטובה, ועוד הוספתם לחטוא בפעם אחרת עד שמנעתם גם אותי מלעבור.
כלומר, מדובר בשני חטאים שונים שהצד השווה שבהם היא אי הכניסה לארץ, ואכן משה רבנו מזכיר כאן במרומז את חטא מי מריבה, שאינו הנושא העיקרי בשלב זה בנאומו, אך נקודת ההשקה שלו לחטא המרגלים הוא ברור- מניעת הכניסה לארץ של כל דור המדבר ומשה רבנו בתוכם.
לעומת הרמב”ן, ישנם פרשנים שטוענים שפסוק זה הוא במקומו מבחינה עניינית ושחטא המרגלים אכן השפיע על משה רבנו שלא יכנס לארץ. פרשנות מפתיעה זו אומרת דרשני.
בראש גישה זו אנו מוצאים את הספורנו וכן את “אור החיים” הקדוש וראוי לעיין בכיוון מרתק זה.
כידוע, במסכת תענית [דף כט] אומרים חז”ל שהבכיה של חינם שבכו העם באותו לילה שחזרו המרגלים היא שקבעה בכיה לדורות, שהרי ליל תשעה באב היה. ואז נגזר על אבותינו שיחרבו בתי המקדש העתידיים.
ובגמרא בסוטה בדף ט’ נאמר:
“מאי דכתיב: +תהלים לג+ רננו צדיקים בה’ לישרים נאוה תהלה? אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה, זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם”
ואומר רבי חיים בן עטר ב”אור החיים”, על רקע גמרא זו, שאילו משה היה נכנס ובונה בית הבחירה, אזי לא היה נחרב לעולם, כיון שאין האויבים שולטים במעשה ידיו של משה רבנו. כיון שנגזרה עליהם גזירת החורבן והגלות באותו לילה, התברר שאין אפשרות שמשה יכניסם לארץ כי אז יאלץ הקב”ה לכלות זעמו במקום בעצים ובאבנים, בעם ישראל עצמם, חלילה.[1] וכיון שאין זה רצון ה’, ממילא הפכה כניסתו של משה רבינו לארץ להיות בלתי אפשרית.
ואם נשאל הרי כתוב מפורש צווח ואומר בחטא מי מריבה:
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: [במדבר כ,יב]
כלומר, החטא שמנע ממשה רבנו להכנס לארץ הוא חטא מי מריבה ולא חטא המרגלים, וקשה כיצד משה רבנו טוען ההפך מכך בספר דברים?
מסביר שם [במדבר כ]”אור החיים” הקדוש:
אם היו משה ואהרן עושים קידוש ה’ הגדול באמצעות שהיתה העדה גם כן כולה שלימה וצדיקים, היו מחליטים אמונת ה’ בלבם שלימה והיה נגרש מהם חלק הרע והיה כח בהם להעמיד אמונתם לדורי דורות, ומעתה היו משה ואהרן נכנסים לארץ והיה משה בונה בית המקדש ואין חשש להשלכת חמתו על ישראל כשיהיו חוטאים…
הוי אומר, בנסיון מי מריבה היה פוטנציאל התיקון לחטא העם בסיפור המרגלים בתשעה באב, ושם יכלו משה ואהרון להעלות את העם למדרגות גבוהות מאד באמונה, מדרגות שהיו משאירות רושם לדורות עד כדי כך שלא יחטאו העם בעבודה זרה ולא יצטרכו לגלות מארצם. או אז, גם בית המקדש לא היה נחרב ולא היתה בעיה שמשה ואהרון יכניסו את העם לארץ ישראל.
אך הטעות וחטאם של משה רבנו אהרון הכהן במי מריבה מנע את שיעור האמונה הגדול הזה, והסיכוי לתיקון חוסר האמונה ששורשו בחטא המרגלים, חלף עבר לו, וממילא נגזר עליהם סופית לאחר מי מריבה שלא יכנסו לארץ.
פירוש נפלא זה שלא מנקה את המנהיגים מאשמה אך מראה לנו ששורש הקלקול היה מונח בחטא המרגלים שענינו הוא ש”מאסו בארץ חמדה” כלשון דוד המלך בספר תהלים [פרק קו], מבהיר היטב מדוע משה רבנו אומר בפרשתנו “גם בי התאנף ה’ בגללכם”, ומבהיר לנו מה חשובה האמונה בחיים המלאים של האומה בארצה.
מסר זה חייב לעבור לכל הקהילות ישראל באשר הן: אין חיים מלאים באמונה, בחיבור נכון של קודש וחול, בתפיסה כללית של חיי העם, ובחיבור אמיתי לארץ הקודש אלא בארץ ישראל.
אמנם מקובלנו, כלשון הגמרא בכתובות דף עה עמוד א :
ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון [תהלים פז] – א”ר מיישא בר בריה דר’ יהושע בן לוי: אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה.
אך כנראה שזו ציפייה שאמורה למלא את כל ישותנו, ולהשפיע על חינוך ילדנו, מתוך תקוה אמיתית שלפחות הם יקיימו את משימת העלייה לארץ.
ולוואי שיקויים בנו לשון הברכה מברכות קריאת שמע:
ושבור עול הגויים מעל צוארינו ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו
[1] עיין בדברי המדרש [איכה רבה ד,יד] על הפסוק בתהילים עט “מזמור לאסף, אלוקים באו גיים בנחלתך…” ועל כך שואל המדרש מהו מזמור לאסף? קינה לאסף מיבעי ליה! אלא שהקב”ה כילה חמתו בעצים ובאבנים במקום בעם ישראל ולכן מזמור לאסף .
