המבורכים באהבה
פרשת במדבר
הרב יהודה טרופר
שליח לשעבר (קליבלנד, תשנ”ו-תשנ”ט)
כיום רב בי”ס יסודי שק”ד בקיבוץ שדה אליהו ומרצה לתנ”ך וחינוך במכללת שאנן.
יְבָרֶכְךָ ה’ וְיִשְׁמְרֶךָ
יָאֵר ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ
יִשָּׂא ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם
מספר פרשנים פרטו את מה שנראה כחסר, ובארו מה כלול בברכות הכלליות. נראה לדוגמה את דעתו של ר’ יוסף בכור שור (ו’, כד) המפרט שנים עשר מרכיבים שלדעתו שייך בהם לשון ברכה, והם כלולים במילה “יברכך”:
“יברכך ה’ וישמרך – יברך השם אותך בבנים, בגוף, בחכמה, ובאורך ימים, ובגדולה, ובצאתך ובבואך, ובעיר ובשדה, ובטנאך ובמשארתך, ובשמחה – שיהא לבך שמח בחלקך, דבכולהו (=שבכולם) שייך לשון ברכה”.
פסוקי ההמשך לדעת ר’ יוסף בכור שור, מתארים את אופן הענקת הברכה שבפסוק הראשון, וכך הוא כותב: “יאר ה’ פניו אליך – שבסבר פנים יפות יתן לו מתנה זו”, וכן: “ישא ה’ פניו אליך – כלומר: בנשיאת פנים יתן לך … שזהו דרך כבוד.”
אולם, ניתן להציע כיוון אחר לחלוטין. ברכה זו עוסקת בעומק הקשר שבין ה’ לעם ישראל, וכלל אין בה הענקה ממשית אלא קשר בלבד, קשר שהוא משמעותי יותר מכל נתינה. ברכת כהנים עוסקת במבטו של ה’ אלינו: “יָאֵר ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם”. הארת הפנים הוא עצם ההתייחסות של ה’ אלינו, הפניית הפנים היא ביטוי להתייחסות אוהבת, מבט הפנים יוצר חיבור של “פנים אל פנים” בין עם ישראל לקב”ה. עיקר הברכה הוא הקשר לו נזכה מצד ה’.
ר’ יוסף בכור שור רואה את עיקר ברכת כהנים במילה “יברכך” הכוללת שנים עשר ברכות שונות, ואילו הפסוקים הבאים מתארים את אופן הנתינה הנעים והמכבד מצד ה’. לעומת זאת, אנו מציעים שהפסוק הראשון הוא ברכה כללית, ועיקר הברכה הוא שני הפסוקים הבאים המתארים קשר “פנים אל פנים” מה’ אלינו. ההבחנה בין נתינה לבין קשר חשובה ביותר. נתינה היא חלק מאבני הבניין של קשר, נתינה מעצימה קשר קיים, נתינה מבטאת הלכה למעשה את הקשר, אולם נתינה לא יכולה להיות תחליף לקשר עצמו.
ניתן להבין את הדבר מתוך השוואה לקשר בין-אישי. הורים משתדלים לתת לילדיהם דברים רבים, מצרכי החיים ועד למותרות. הנתינה היא ביטוי לאהבה, אולם העיקר הוא עצם אהבת ההורים לילדיהם ולא הנתינה שדרכה האהבה באה לידי ביטוי. אהבה בין בני זוג היא מערכת יחסים עמוקה של מפגש נפש בנפש, כמובן שראוי לתת מתנות זה לזו, כמובן שחלק מהקשר הוא הענקה של דברים ממשיים, אולם לא ניתן לצמצם את הקשר האוהב אל מתנות בלבד.
הלכות ברכת כהנים מבטאות את מהות הברכה – הארת פנים ולא נתינה. לפני שהכהנים מברכים את עם ישראל, הם מברכים את ברכת המצוות: “ברוך… אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה“. זהו ניסוח חריג ביותר בעולם הברכות, וחז”ל ראו באהבה תנאי ליכולת הכהן לברך. כהן שמסוכסך עם מישהו מהקהל, לא יכול לברך את הקהל. הכהן הוא שליח ה’ המפנה פניו אלינו ומברכנו באהבה. אם הוא לא יכול להרגיש אהבה אל הקהל, הרי שהוא לא יכול להיות שליח ה’ לברכנו באהבה. הלכה נוספת היא שהקהל צריך להפנות את פניו אל הכהנים בזמן הברכה (אם כי, נוהגים לא להביט ישירות אל הכהנים). הכהן כשליח ה’ והמתברכים, צריכים להיות “פנים אל פנים” בעת הברכה, שהרי כל מהות הברכה היא הארת פני ה’ אלינו.
עיקר ברכת כהנים הוא מבט פנים אל פנים של ה’ אלינו, אי לכך ברצוני להציע, שבעת ברכת כהנים נתכסה בטלית (בפועל או בדמיוננו), נעצום את עינינו, נקשיב באוזנינו למילים האוהבות הנפרטות אחת לאחת, ננסה להרגיש בלב ובנשמה את ברכת ה’, את מאור עיניו, את מבטו המלטף, את אהבתו אלינו.
לתגובות: yehudatr@gmail.com
