הרב דרור ברמה, בעבר ראש כולל תשס”ה
פרשתנו פותחת בהגדרת המטרה של מופתי יציאת מצריים, ומתברר שמלבד גאולת ישראל מהשעבוד יש מטרה נוספת: ” וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם”. לא סתם מצילים את ישראל מעבודתם, האירועים ערוכים בכוריאוגרפיה שנושאת לדורות את זכרון ההתעללות במצרים.
מדוע יש לזכור ולספר את ההתעללות? האם לא מספיק לספר את ההצלה והישועה שלנו? לאחר העיון בפסוקים אלו, השאלה מתחדדת יותר – לא רק שיש עניין לספר על ההתעללות מדור לדור, אלא שמראש תכנן הקב”ה את יציאת מצרים כך שתכלול פרק נכבד של התעללות, בכדי ליצור את התשתית לסיפור זה.
קושיות אלו הובילו חלק מהמפרשים לפרש שבמקום המשמעות של משחק אכזרי בקורבן הנלווית לפירוש התעללות מלשון “תעלול” (כפי שיטת רש”י), יש לפרש התעללות מלשון “עילה” כלומר סיבה או עלילה במובן של תהליך וסיפור מעשה. הקושי בשיטות אלו הוא שהן פותרות את הבעיה במילה הספציפית בפסוק, אבל השאילה הכללית לא נפתרת, שכן גם בלא המילה “התעללות” ניתן לשאול על עצם התכנון האלקי של יציאת מצרים:
וכי לא יכול היה הקב”ה להתחיל מהסוף, ממכת חושך או בכורות, ובזמן שהמצרים משותקים מפחד או אבל לומר לישראל לברוח ממצרים? מדוע יציאת מצרים היא כזו ממושכת ואכזרית למצרים? ואם תאמר שזה היה עונשם הצודק, למה אנחנו צריכים לספר את זה בפרוטרוט, האין זו סתם שמחה לאיד?
בעולם המערבי, הרווי השפעת התרבות הנוצרית, קשה לאנשים לקבל התנהגות כזו ובמיוחד כאשר מדובר באל. לא כך מתנהג נוצרי טוב. לפי אמונתו הוא צריך למצוא דרך לשחרר את המסכנים ולרחם על הרשעים במקום להתעלל בהם.
אבל אלקי העברים אינו מתיימר להיות תמיד רחום וחנון. פרשת יציאת מצרים מלמדת אותנו מסר מאד חשוב, גם אם לא תמיד נעים לאוזן השליטים האנושיים. שליטי המעצמות משחקים את “המשחק הפוליטי” , וחושבים שניהול העניינים בידם. קרבנות רבים יש ל”משחק” הזה, קרבנות מלחמה, עוני, חוסר תכנון נכון וחלוקה צודקת של משאבים. החידוש של יציאת מצרים הוא שגם האל משתתף במשחק הזה, ולא בתור שחקן וותרן במיוחד. הרשעים שמשחקים בחיי האדם וכבודו צפויים בסופו של דבר להיות קרבנות המשחקים שלהם, כי יש שחקן אחד שיכול לשחק ולשחוק על כולם. (outplay them all ).
רעיון הגמול שהביאה תורת ישראל לעולם, אינו דומה לרעיון הנוצרי בו מוותרים לכולם ומרחמים עליהם. חשוב לנו לזכור ולספר לבנינו ולבניהם אחריהם: כל מתעלל, כל מי שמשחק באנשים, סופו שתעלוליו יחזרו אליו. בסיכומה של תקופה הוא ועמו יהיו הקרבן האמיתי. דווקא הוותרנות והרחמים לעיתים מאפשרים לרוע להתרחב ולהתפשט באין מעצור. התורה מלמדת אותנו שמשחקו של פרעה הסתיים בים סוף. “סוס ורוכבו רמה בים”. שיטפון וגלי ענק הפכו את הצבא המצרי המפואר לחורבות.
לכן תוכננה יציאת מצרים כך. לא רק להצלת ישראל מסבל העבדות אלא גם להצלת העולם מסבל הגאווה והעריצות. עד שלא יפנימו כל שליטי העולם שלמשחקים בבני אדם יש מחיר, ושרשע יביא קץ אכזר על עצמו, לא תושלם המטרה ולא תיפתר בעיית השעבוד בעולם.
ובסופו של תהליך חינוכי קשה ומייסר זה, מובטחים אנו שהמסר אכן יילמד : ” וְנָגַף ה’ אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַ ד ה’ וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם: (ישעיהו פרק יט ).
