בסוף פרשה קודמת, אברהם אבינו נצטווה ע”י הקדוש ברוך הוא לעשות ברית מילה בהיותו בגיל מופלג (תשעים ותשע), ושלושה ימים
לאחר מכן מתחילה פרשתנו. אברהם אבינו, הידוע בהכנסת האורחים הגדולה שלו, לא מוותר גם מתוך הכאב על האפשרות לקיום
המצווה. למרות הקושי, וה”פצע הפתוח” אברהם יושב על פתח אוהלו, אשר היה פתוח מארבעה כיוונים (כדי ל”קלוט ” כמה שיותר אורחים).
גם בעיצומו של יום חם מאוד, מצפה אברהם לראות עוברים ושבים שיוכל להזמינם, ואמנם הוא זכה לביקור “מלכותי ” מאוד. לא אַ חר
מאשר הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, נגלה אליו בשעות צהרים אלו ו”שאל בשלומו”. בעיצומה של “שיחה” זו, רואה אברהם
שלושה אורחים נוספים, ותגובתו הייתה מעניינת מאוד:
וַיֹּאמַר: ה’, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיָך אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְּדֶָך: (בראשית, פרק י”ח, פסוק ג’)
אברהם מבקש מ הקדוש ברוך הוא: המתן בבקשה, יש לי מצווה חשובה שעלי לקיים, ומכאן לומדים כלל מעניין:
אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה (מסכת שבת דף קכז עמוד א)
הכנסת אורחים היא מצווה כל כך חשובה ומרכזית בחיי האדם, שאפילו היא דוחה קבלת פניו של הקדוש ברוך הוא!
ה”אורחים” של אברהם לא היו סתם עוברי אורח, אלא “שליחים” לבשר שלוש בשורות חדשות. נתמקד בבשורה הראשונה והחשובה שבהן:
ו ַיֹּאמֶר ׁשֹוב אָׁשּוב אֵלֶיָך כָעֵת חַיָּה וְהִנֵה בֵן לְּשָָׂרה אִׁשְׁתֶָּך וְשָָׂרה ׁשֹׁמַעַת פֶתַח הָאֹהֶל וְהּוא אַחֲָרי ו: (שם, פסוק י’)
בשורת הבן: בדיוק בעוד שנה מהיום, שרה, אשת אברהם תחבוק בן. להזכיר, פער הגילים בין אברהם ושרה – עשר שנים, כך שלמעשה,
שרה הייתה בת שמונים ותשע באותה עת. מה הייתה תגובת שרה? איך התייחסה שרה לבשורה מפתיעה זו, שנים רבות לאחר שפסקה
ממנה “יכולת ילודה”?
וַתִצְּחַק שָָׂרה בְּקְִרבָּה לֵאמֹר אַחֲֵרי בְֹּלתִי הָיְתָׂה לִי עֶדְּנָה וַאדֹנִי זָקֵן: (שם, פסוק י”ב)
שרה צוחקת. הייתכן? שואלת שרה את עצמה. האם אפשרי שאני, אישה זקנה כמוני, גוף שאינו מתאים לשאת עובר ברחמה, האם אני
אוליד בן? בנוסף לכך, גם בעלי אברהם אינו בשיא אונו, והוא אף זקן ממני. האם אנחנו, אברהם ושרה, נוכל להחזיר את הגלגל אחורנית,
להפוך עצמינו לזוג צעיר, ונוכל להרות ולהוליד?
הקדוש ברוך הוא, שכנראה נענה לבקשתו של אברם, והמתין עד אשר יסיים לארח את אורחיו, פונה לאברהם, ומתייחס לצחוקה של שרה:
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְָּרהָם לָמָה זֶה צָחֲקָה שָָׂרה לֵאמֹר הַאַף אֻמְּנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְּתִי: (שם, פסוק י”ג)
שימת לב לדבריו של הבורא, מעוררת תמיהה: שרה בצחוקה, דברה על אברהם הזקן (וַאדֹנִ י זָ קֵ ן), ואילו הקדוש ברוך הוא, כאשר מצטט
אותה, מדבר על שרה הזקנה(וַאֲ נִ י זָ קַ נְ תִ י). מדוע משנה הקדוש ברוך הוא מדיבורו? מדוע אינו מצטט נכונה את דבריה של שרה בפני
אברהם? מתוך שאלה זו מגיעה הגמרא ללימוד מעניין ומפתיע:
תנא דבי רבי ישמעאל: גדול שלום, שאפילו הקדוש ברוך הוא שינה בו. (מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א)
אם המטרה היא עשיית שלום, מותר שלא לומר אמת. הקדוש ברוך הוא “חשש” לשלום בית בביתם של אברהם ושרה, שהרי אם הוא
“יספר” לאברהם, שאשתו מכנה אותו זקן, עלול אברהם לכעוס על שרה. לכן שינה מעט, ואמר לאברהם ששרה דיברה על עצמה ולא עליו.
מהו המסר?
המקום היחיד בתורה, שבו התורה דורשת מאיתנו להתרחק מ דבר מה, מוזכר בפסוק: מִ דְ בַ ר שֶׁ קֶׁ ר תִ רְ חָ ק )שמות פרק כ”ג, פסוק ז'(.
אמנם יש שלוש מאות שישים וחמש מצוות לא תעשה, אך האיסור היחיד שהתורה מצווה להתרחק ממנו הינו שקר. למרות זאת ואף על פי
כן, למדנו כאן שיש מקרים שמותר לשקר. אולי נרחיק לכת ונאמר שלא רק מותר אלא אף רצוי לשקר.
העיקרון נכון בכל מעגלי החיים שלנו. באים לחתונה ורואים כלה שאינה שיא היופי בלשון המעטה, בכל אופן נפסק בהלכה שיש לשבחה
ולומר לה ולבעלה: “כלה נאה וחסודה”.
אם חבר שואל , מה אמר עליו אדם שלישי? אם אין אפשרות אחרת , מותר ממש לשקר ולומר לו מידע כוזב (כך נפסק להלכה בספר “חפץ
חיים”, איסורי רכילות פרק ח’).
הקדוש ברוך הוא “ויתר” על הדרישה החד משמעית של התרחקות משקר, ולימד אותנו את משמעות ערך השלום. אף אנו נלך בדרכו,
ונלמד לוותר בכל מקום אפשרי למען השלום: שלום בית, שלום שכנים, שלום בעבודה, שלום בבית ספר ובכל מקום שאנו קשורים אליו.
