חנוך שלו
שליח לשעבר במלבורן (תשס”ג – תשס”ד)
גיבורי על
האדם הוא כלי לקבל את השפע האלוקי.
הקב"ה משפיע ואנחנו מקבלים.
זו חלוקה הוגנת בין בעל הכוחות כולם לבין ברואי עפר, בשר ודם.
ובעצם, לא רק האדם, אלא כל הברואים הינם כלים לקבל את השפע האלוקי.
מהי אם כן התודעה הבסיסית של הטבע הנברא?
איך משפיע או מושפע יצור אלוקי שבסיס התפיסה שלו הוא: "אני כלי"?
על התשובה הזו ענו כבר החוקרים שהתבוננו בטבע. אם היצור רוצה לקבל ולאסוף ככלי, מתבקש שצורת החשיבה שלו הינה הישרדותית-אגוצנטרית. הוא רוצה לאסוף כמה שיותר ולשמור על הכלי שלו מוגן ככל האפשר. האספן החזק שורד. הכלי הסדוק והחלש סופו להתפוגג ולהתרוקן.
תודעה עצמונית זו מעלה שאלה מהותית על קיומה של מצוות ה"צדקה" שנידונה בפרשת "ראה". המצווה הזו היא מאוד לא טבעית. לאור מה שאמרנו על הטבע העולמי, מי שמקיים מצוות צדקה סודק את ה"כלי" שלו כדי להפוך למשפיע. במעשה זה של סדק ופתיחת הכלי להשפיע החוצה – הנותן והמשפיע הפך בעצם לגיבור על-טבעי.
התורה בעצמה מתארת פעולה שרירית יזומה של כף יד האדם. לכל שריר יש את מצב המנוחה שלו. שרירי העין במנוחה כאשר מסתכלים ישר ולאין סוף. שרירי הזרועות רפויים כאשר היד תלויה כלפי מטה. שריר כף היד במנוחה כאשר הוא במצב של "כף" (כמה מפתיע). נסו להחזיק את היד פתוחה ומתוחה – תרגישו מאמץ ולא רפיון. תנסו לקפוץ את היד לאגרוף – גם שם לא תרגישו את הרפיון המיוחל. היד בטבעה הראשוני – הינה כלי. הפרשה בפרק ט"ו, פסוקים ז'-ח' מתארת את המגמות ההפוכות של שרירי היד ומציעה את המאמץ העל-טבעי הראוי – "לא תקפוץ" אלא "כי פתח תפתח".
אם על גיבורי-על דיברנו, הרי שאנחנו צריכים לסווג את סוג גיבור העל של "איש-הצדקה" (על משקל "איש הפלדה"). כמובן שהמשרה פתוחה לגברים ונשים כאחד ולנוחיות הכתיבה נכתבה בלשון זכר. עם המין החזק הסליחה. איזה סוג הוא גיבור-העל שלנו? האם הוא דמות אנושית שחוותה טראומה והחליטה לקחת את הגורל לידיים (בטמן)? האם מדובר בחייזר שכל דיבורנו על כלי, טבע והישרדותיות בכלל אינם בגנים שלו (סופרמן)? ואולי הוא בן-אנוש שחווה מוטציה לא רצויה שהכליאה בו כוחות-על (ספיידרמן)? ואולי בכלל מדובר בבן-אל (וונדר וומן)? אני מצאתי רמזים לשני סוגים. אולי תמצאו אתם את השאר.
על פסוק י' בו נאמר "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך" אומרת הגמרא בשבת (קנ"א:) "תנא דבי רבי ישמעאל: 'בגלל הדבר' – גלגל הוא שחוזר בעולם…שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם בנו לא בא – בא בן בנו". בבית המדרש של ר' ישמעאל קוראים "בגלל" ושומעים "גלגל". זהו בית מדרש שלומד היסטוריה. מה הופך את האדם למותר מן הטבע ומאפשר לו לשבור כלים (כמשמעו)? המודעות ההיסטורית שגלגל חוזר בעולם. היום אתה עשיר אבל מחר הבן עני. הטראומה מסיטה את האדם מטבעו הסגור על עצמו ופותחת אותו להשקיע היום בשביל העתיד של מחר.
"איש הצדקה" שלנו הינו בן-אנוש מודע (בטמן).
ובכל זאת, טעם לפגם בגיבור הזה, שחושב על בנו ובן בנו…
בפסוק לפני כן, פסוק ט', התורה מתארת משולש כוחות מורכב: "…ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא". ותמוה העניין. מדוע יש בי חטא אם לא נתתי? האם לא נבראתי כך? כלי סגור, אוסף ואגוצנטרי? לענות על זה, נראה לי לומר שכמו וונדר וומן, להבדיל, גם אנחנו בני אל אחד שבראנו בצלם אלוקים. בעוד שמהגנים בבשר ובשרירים מתפתחת היד לצורת כף, בנפש פנימה מתפתחת השפעה אלוקית. אם "לא תתן לו" אתה חוטא לטבע האלוקי שבך שהוא – השפעה החוצה.
כמו גיבורי-העל בני האלים, גם אנחנו מתאמצים לגלות כי כוחות-העל טמונים מבראשית בתוכנו.
למדנו, אם כן, כי הכלי שלנו הינו מורכב ומשוכלל. הוא יודע "לקפוץ". הוא יודע "להיפתח".
גילינו שתכונות הרפיון – אי-המאמץ – בנויות להגן עלינו בשרידות הטבעית של קליטה ואיסוף, בה בעת שהטבע הטמון בנפש שבנו, בבן-האל (צלם האלוקים שבנו), מכוון ליכולת על-טבעית להשפיע כאלוקים.
לסיום, גם מבחינה חברתית, כל אחד מאיתנו הינו כלי לאחד ואלוקים לאחר.
"נתון תתן" – נתן לך גיבור-העל האלוקי היחסי אליך?
עכשיו תורך לגלגל הלאה ותן לכלי שעומד לידך.
בגלל = גלגל.
גלגל החיים.
למאמרים נוספים בבלוג של חנוך לחץ כאן
