שי משה בלקין
שליח לשעבר בקייפטאון תשע”א. לומד משחק בניסן נתיב י-ם
פרשה גדולה עומדת לפנינו. פרשה שיש בה כמה עניינים.
עיקר עניינה הוא מסע הכיבושים של בנ”י לאחר חטא המרגלים.
אומנם אם נעיין בתחילת הפרשה נראה כי משה מזכיר אירוע אחד מרכזי שקרה בסביבות הר חורב:
הקמת מערכת המשפט המתבססת על שופטים חכמים ונבונים וידועים שיהיו בראש השבטים.
וזה מעניין אותי מכל, כי מדוע משה הזכיר דווקא זאת? מדוע לא הזכיר משה, את בניית המשכן? מדוע לא הזכיר את מתן תורה? דווקא את השוטרים והשופטים? אולי היה צריך להזכיר את “ואהבת לרעך כמוך”?
זה תפס את עיני.
בפרשיה שלנו משה מבקש מהשופטים לשפוט צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו, קטן כגדול, אין להכיר פנים במשפט, אין לפחד מפני איש, קטן כגדול. ואם יש משהו קשה יש לפנות אל משה כי הכל לפני האלוקים.
לאחר הפרשה הזו מתואר פרשת המרגלים וחטאם, התחושה הייתה כי אולי יש קשר בין שני הפרשיות האלו, אף שעל פני השטח מה בין המרגלים לשופטים?
אז פתחתי את ספר במדבר, פרשת שלח, פרק י”ג, פרשיית המרגלים והבנתי כי המרגלים היו ראשי השבטים – נשיאים, וראשי השבטים היו בעצם השופטים, כפי שכתבתי לעיל. ועדיין איזה קשר יש כאן מעבר להיותם אותם בני אדם – מה בין הפירוט כיצד לשפוט לעצם הריגול?
אבל אולי הנשיאים הללו שהיו צריכים להיות חכמים ונבונים, אולי בחטא הזה הם לא שפטו צדק?
אבל הרי: עז העם, ילדי ענק ראו שם, ערים בצורות גדולות וגם העמלקי יושב שם?
ואז הבנתי את החיבור:
– לשפוט בין איש ובין אחיו – האם המרגלים התייעצו בינהם האם הם שפטו בינהם? האם הם בכלל דיברו עם כלב ויהושע לפני שהם באו להציג את דברם לעם?
– לא תכיר פנים במשפט: כשבאו המרגלים והכירו את העמלקי שיושב דווקא בגב ההר האם זה לא להכיר פנים?
– האם הפחד מפני הענקים שהם ראו שם: זה לא לגור מפני איש, לא לפחד מפני אף אחד?
– האם ערים גדולות ובצורות: זה כקטן כגדול לשפוט?
– ואם יש קושי בכיבוש הארץ והיה קושי בכיבוש הארץ – האם באו אל משה? האם באו אל האלוקים?
אני חושב שטמון פה משהו גדול, מבחינתי.
לפעמים על פניו דברים נראים אחרת ממה שאנו חושבים, אבל אנחנו צריכים לשפוט בצדק. והנשיאים שהיו רגילים לשפוט יום יום יחד עם משה את העם, נתנו דעתם על מה שמשה ביקש מהם: לא להכיר פנים, בין אם זה אדם קטן בין אם הוא גדול. הם לא פחדו מפני אף אחד, גם אם הוא נשיא, וגם פנו אל משה בעיטות צרה.
אבל הם לא השכילו להבין שהוראה הזו, לשפוט אינה רק בדינים שבין בני אדם – אלא הוראה כללית לאדם, הוראה יומיומית, כיצד להסתכל על המציאות, כיצד לשפוט אותה. בכל יום ובכל רגע אנו צריכים לשפוט את המצב שאנו נמצאים בו, ובכל רגע אנו צריכים להיזכר בדרישות של משה למשפט.
יצאו להם המרגלים ראו, ותרו את הארץ והרגישו גרים בה. וכאשר ראו את בני הענק, הם לא ראו כי לא כולם בני ענק.
וכאשר הם ראו את העמלקי הם נזכרו שהעמלק הזה, הוא היה הראשון להילחם בהם וזה היה מפחיד ולכן הנשיאים לא מהססים דווקא להזכיר את העמלקי ראשון, ועם כל תבונתם הם לא מבינים שאם יש ערים גדולות ובצורות סימן שדווקא יושבי הארץ אולי מפחדים.
על פני השטח היה ברור להם: עם ישראל יפסיד! אבל לא על פני השטח מסתכלים, אלא על העומק:
ממה עשוי העם, איזה אמונה יש בו וכשיצאה האמונה מעם ישראל, יצא גם הטעם לכיבוש הארץ, שהרי עם ישראל לא מאמין בעצמו, וכשאדם לא מאמין בעצמו הוא לא יצליח.
ועוד דבר אחד, לא פחות חשוב הם שכחו: יש אלוקים! הם לא הלכו לחפש אותו, הם שכחו אותו.
ועוד משהו לא פחות חשוב: מה הייתה המטרה מלכתחילה? להגיע לארץ הזו, זאת הייתה המטרה והם שכחו אותה, עובדה שהם באו וחשבו שהם יכולים לטעון שלא לכבוש את הארץ…
הייתה להם מטרה להכיר ולהבין את הארץ מהי ומי נמצא שם ועפ”י הממצאים לחשוב כיצד לכבוש, אבל השאלה האם לכבוש מעולם לא עלתה על הפרק.
לכן טורח משה להזכיר את פרשיית השופטים יחד עם כיבוש כל שאר הארצות אשר מסביב לא”י., שעם ישראל כשהאמין בעצמו ולא נרתע ולא פחד, ניצח את עוג מלך הבשן הענק. לאחר שעשו זאת הוכיחו בנ”י שהם ראויים להיכנס לארץ ישראל, הם לא נרתעו ממה שהיה נראה אלא בדקו ושפטו צדק.
מה ברור העניין לעצם הימים האלו: יש אויב, שמדבר רהב גדול, שאומר שהוא מחכה להורגנו שם, מעזי פנים, בצורים בתוך מנהרות. אבל זה רק פני השטח, לעומק – האויב תקוע, כלב קטן נובח הרבה והכל תלוי בנו, בכוח שלנו, האם אנחנו מאמנים בעצמנו? אם כן, אז גם אם כל העולם יגיד שאנחנו הורגים חפים מפשע אנחנו נדע מי צודק – שהרי כמו מול סיחון מל האמורי, קודם הצענו שלום ומשסורבנו תקפנו.
ולזכור, שאין מקום לברירה, לא שואלים אותנו אם אנו רוצים להיות פה או לא, אנחנו צריכים להיות פה, השאלה היא כיצד נעשה זאת. אנו צריכים לשפוט טוב את המציאות, אבל לא לתת למציאות להכריע את המטרה – שופט אינו מסמן מטרה, שופט בודק האם הצלחנו במטרה שהצבנו לעצמנו.
בסוף דבריי חשוב לי להדגיש שהמסר הזה הוא לא רק לעם בכללתו, אלא גם לכל אחד מאיתנו ביום יום. כמה פעמים אנו ניצבים דברים שפוגעים במטרה שלנו – אנחנו צריכים לשפוט בצדק ולהבין כיצד להתגבר, ולא לפחד לפני שבדקנו לעומק את הדברים.
שיהיה לנו שבת שלום, שקטה ומבורכת.
