הרב מאיר קץ
שליח לשעבר במלבורן (תש”ס)
כיום מחנך בישיבת נחלת ישראל, ישיבת תורנית-תיכונית, במגדל העמק
“האזינו השמיים ואדברה” – העדות התמוהה של השמיים והארץ
שירת האזינו, המסכמת בתוכה את כל קורות עם ישראל לדורותיו (עיין רמב”ן), פותחת בפנייה של משה רבינו לשמיים והארץ לשמוע ולהיות עדים לאמירת השירה.
על פנייה זו אפשר לשאול ג’ שאלות:
א. מדוע לקחת דווקא את השמיים והארץ כעדים?
ב. מה המשמעות של פנייה זו – הרי מדובר בבריות דוממות, ללא רוח חיים?
ג. מה מטרתה של בקשה זו בפתיחת השירה?
ביחס לשאלות אלו ניתן למצוא ברש”י שלוש תשובות (שתיים בפסוק זה, ואחת בפסוק הבא):
א. השמיים והארץ הם נצחיים, כימות עולם, ולכן לקחת אותם עדים זו היא “עסקה בטוחה”.
ב. השמיים והארץ הם אלו הקשורים לביצוע “גזר הדין” במידה שעם ישראל אינם ראויים לשכר, שכן השמיים לא יורידו גשמים, והארץ לא תצמיח את יבולה. בכך מתקיים דין הכתוב בתורה ביחס לעדים – “יד העדים תהיה בו בראשונה”.
ג. על הפסוק “יערף כמטר לקחי” מסביר רש”י – זו היא העדות שתעידו…תורה שנתתי לישראל שהיא חיים לעולם כמטר הזה שהוא חיים לעולם…”.
ניתן לומר שההסבר הראשון נותן תשובה חזקה לשאלה הראשונה, מדוע השמיים והארץ מתאימים להיות עדים, שכן בעצם הוויתם הם עדים, שכן כל מטרת עדות עניינה להוות הוכחה למשהו שארע בעבר, למשך ימים ושנים. השמיים והארץ בהיותם קיימים כימות עולם, וכלשון הפסוק “כימי השמיים על הארץ” – מתאימים לתפקיד זה.
ההסבר השני עונה על השאלה השנייה – הרי מדובר בבריות דוממות, אז מה משמעות עדותם? רש”י מסביר שלעדים אלו תפקיד חשוב בעניין, שכן הם מבצעי העונש במידה שעם ישראל אינם מקיימים את התורה.
אך עדיין נשארת השאלה – מה מטרת הפנייה לשמיים והארץ בפתיחה לשירת האזינו? הרי עדות זו מצויה במספר מקומות בתורה קודם לכן (דברים ל’,י”ט, וכן בדברים ל”א,כ”ח ועוד)?
לענות על שאלה זו נעיין בפסוקים הראשונים של השירה, ומתוכם נפנה לתשובה השלישית. שני הפסוקים שאחר הפסוק הראשון, לפי הסבר חז”ל, עוסקים בתורה הקדושה:
“יערוף כמטר לקחי…” – דברי התורה הם כגשם וטל, “כי שם ד’ אקרא…” – מכאן למדו חז”ל את החיוב לברך לפני שלומדים תורה (ברכות כ”א.). כיצד פתיחה זו קשורה לקורות של עם ישראל הכתובים בשירה?
את התיאור של השכר והעונש לעם ישראל המובא בשירה, ניתן להבין כשיטת ה”מקל והגזר”: נהגתם כשורה – הרווחתם, לא הייתם בסדר – “חטפתם”. זהו וודאי דבר נכון, ומהווה אחד מ-י”ג העיקרים – “אני מאמין שהבורא…מעניש לעוברי מצוותיו ונותן שכר טוב לשומרי מצוותיו”. אך הקב”ה לא רוצה שזה כל מה שנזכור מהשירה. הפתיחה של השירה, שהיא גם טעמה ותמציתה, מדגישה שהקב”ה נתן לנו את כוח החיים הכי מתוק, הכי מרווה והכי משמח – את התורה הקדושה. זו הסיבה שלפני שמדברים על הטובות והרעות חייבים לדבר על מעלת התורה וכוחה, שנבין לפני הכל שהקב”ה נתן לנו “לקח טוב” ולכן ראוי ש-“לא תעזובו” אותה.
לפי הבנה זו מוסברת היטב התשובה השלישית ברש”י: השמיים והארץ מהווים המקור לכל מציאות החיים בעולם, כפי שאנו מסתכלים עליהם ועל עניינם, כך עלינו להסתכל על התורה – מקור החיים לכל נמצא. יתר מכן, כפי שהפסוק המעיד וכפי שחז”ל מסבירים אותו “אם לא בריתי…חוקות שמיים וארץ לא שמתי” – ללא התורה, הנקראת “ברית”, אין מציאות לחיים הגשמיים של שמיים וארץ.
עפ”י האמור נוכל להבין פסוק מהפרשה הקודמת, אשר גם כן מתייחס לשירה: “והיה כי תמצאן אתו רעות רבות…וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו…”. הקב”ה מבטיח שכאשר יבואו בעתיד צרות על ישראל, הם ידעו לזקוף אותם לקיום דברי השירה, כי על אף שח”ו הם יחטאו ויעברו על התורה, התורה לא תשכח מישראל, והם יזכרו את דברי ד’ הנמצאים בשירה. הבטחה זו נצרכת, שכן אחרת מה טעם בעדות הכתובה בתורה, אם כאשר עם ישראל חוטא הוא כלל לא יזכור וממילא יחשוב על מה שכתוב בה?
מכאן עולה קשר נוסף בין התורה ולימודה לשירה – ללא ההבטחה כי התורה לא תשתכח מישראל אין כל תועלת בשירה, ולכן מובן מדוע בפתיחת השירה יש התייחסות למעלת התורה ולימודה.
בהגיענו לשבת הראשונה אחר ימי הדין, ראש השנה ויום הכיפורים, בהם ביקשנו ללא הרף על חיים, אין דבר מתאים יותר, מאשר לחדש יחד עם התחדשות השנה, את הקשר שלנו ללימוד התורה, אשר כפי שנקרא בפרשה היא החיים עצמם.
שבת שלום וגמר חתימה טובה!
להגיב smadark3@gmail.com
