אליעד אברוך
שליח לשעבר (אטלנטה, תשס”ח)
כיום רכז פיתוח משאבים בתנועת בני עקיבא ישראל
הברכה שבדילמה
לעילוי נשמת סבי חנינא בן חנה גולדה ומשה אברוך ז”ל. נפטר בערב שבת ראה תשס”ג
אנו נמצאים בעיצומו של נאומו האחרון של משה לעם ישראל לפני מותו. נאום הנפרש על פני כל ספר דברים ובו חוזר משה על התורה כולה. פרשת ראה פותחת רשימה ארוכה של מצוות הקשורות לכל תחומי החיים, הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו. מצוות אלה הן היסוד לקיומו של עם השומר על תורת ה’ בארץ הקודש. אך לפני שכל תיאורי המצוות מתחילים, מציב הקב”ה בפני עם ישראל את הדילמה הבסיסית בחייו של האדם המאמין:
“רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה’ אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה’ אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.”דילמת הבחירה החופשית היא אחת השאלות המשמעותיות והמהותיות בעולם המחשבה היהודי. הרמב”ם בהלכות תשובה כותב כי:
“ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה, שנאמר: “ראה נתתי לפניך היום את החיים”, וכתיב: “ראה אנכי נותן לפניכם היום”, כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה – בין טובים בין רעים. ומפני זה העניין נאמר: “מי יתן והיה לבבם זה להם”, כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם.” (פרק ה’, הלכה ג’)
מצד שני, לשונו של הפסוק אינה אובייקטיבית לחלוטין. הפסוק מדייק וכותב “את הברכה אשרתשמעו” ומפרש רש”י “על-מנת אשר תשמעו”. עוד קודם לכן, התיאור הברור כי ההליכה בדרך ה’ מובילה אל הברכה ועזיבת דרכו מובילה אל הקללה, הופך את הדילמה באיזו דרך ללכת לפשוטה.אם כך, ואם ברור לחלוטין כי שמירת התורה היא הדבר הטוב, מדוע ניתנה האפשרות לבחור? תשובה מעניינת ניתן למצוא בדבריו של המלבי”ם: “…ולא תחשבו שהשכר והעונש בעולם הוא שחוץ מהמעשה… כי דומה למה שאומר הרופא לחולה, שאם ישמור הסדר שניתן לו ברפואה, יהיה בריא ואולם בהיפך – ימות, שזה מקושר עם טבע המעשה עצמו”.
סיור קצר בבתי החולים ובמרפאות השונות יגלה בפנינו אנשים רבים שהביאו על עצמם את מצבם הרפואי הבעייתי בגלל אורח החיים השגוי שסיגלו לעצמם. אדם השותה משקאות חריפים בכמות מוגזמת וסובל מבעיות בכבד אשר יטען בלהט כי אין קשר בין הדברים יזכה למבטים שינועו בין הבוז לחמלה. בעיות רפואיות לא מגיעות סתם (ברוב המקרים) אלא הן תוצאה של אורח חיים מסוים. ניהול חיינו בכל תחומי החיים, בדרכים מסוימות, מוביל לתוצאות טובות או רעות, כפי שננהג.
כך גם בשמירת המצוות. יכול אדם לחשוב כי השמירה על תורת ה’ היא דבר רוחני הקשור לעולמות עליונים בלבד. אך מסביר לנו המלבי”ם שלא כך הדבר. רשימת המצוות אותה יתאר משה בפרשות הבאות היא שרשרת של אבני דרך מעשיות על-מנת לזכות בברכה ובטוב. השמיעה למצוות ה’ היא איננה רק אימוץ של פילוסופית חיים מעניינת אלא פרקטיקה המובילה לחיים של ברכה.
על אף דבריו של המלבי”ם, עדיין נשארנו בשאלה. אם הדרך לחיים של ברכה היא כל-כך ישירה וברורה, מדוע נתנה לנו האפשרות לבחור ברע ולהגיע, חס ושלום, אל הקללה? מדוע יש לנו את האפשרות לטעות? האם דילמת בחירה החופשית היא לא מעין עונש סמוי?
לשם כך, נדלג כמאה שנים קדימה אל הרב יוסף דב סולביצ’יק. מסביר לנו הרב סולביצ’יק כי “…על האדם לשמוח ביסוד הבחירה וכל יסוד שנכפה על האדם או שבא לו מבחוץ דרכו לשכוח ולהשכיח אותו, אבל כיוון שאדם קרוב אצל עצמו, הרי אם תיאוריה או חוק כל שהוא מתגלים לו, לאדם מעצמו, את אלו לא ישכח לעולם”.
על אף התעתוע והסכנה שיש בה, האפשרות שנתנה לאדם לבחור בעצמו את הדרך ולהגיע באופן עצמאי אל הדרך הטובה והמבורכת היא דבר נפלא . אדם שחי את חייו ובוחר את בחירותיו מכוח האינרציה וללא כל מחשבה, לא באמת בוחר את דרכו אלא נשטף בזרם חייו. אדם הנמצא בדילמה קבועה על דרכו ומגיע אליה לאחר שהוא החליט להגיע אליה – נמצא בדרך שהוא לא נמצא בה אלאחי אותה. אדם שהדרך בה הוא חי הגיעה אליו מבחירה שלו ומתוך מחשבה שלו, יאמין בדרכו הרבה יותר מחברו ולאדם כזה – ראויה הברכה.
דברים אלו הופכים למשמעותיים עוד יותר בחודש אלול אותו אנו פותחים השבת. חודש אלול הוא חודש של תשובה וחשבון נפש. בחינה של הדרך בה הלכנו בשנת תשע”ח ומחשבות על הדרך בה אנו מתעתדים ללכת בשנת תשע”ט הבעל”ט. כשאנו בוחנים את הדרך בה הלכנו בשנה שחלפה, לטוב ולרע, אנו רואים ויודעים כי מדובר בדרך אותה אנחנו בחרנו וכי השימור או התיקון של הדברים שנעשה בשנה הבאה, תלוי אך ורק בנו.
לתגובות: eliadavruch@gmail.com
