הרב נחמיה טיילור
ר”מ בכולל ובמדרשה של בר אילן והיועץ התורני של תורה מציון


בפרשת תולדות מסופר על שתי שיחות בין הקב”ה ליצחק. בפעם הראשונה (פרק כו פסוקים ב-ה) הקב”ה מופיע אליו ביום ומצווה אותו לא לרדת למצרים מפאת הרעב אלא להישאר בארץ ומבטיחו שירבה את זרעו וייתן להם את ארץ ישראל. בהמשך אותו פרק מסופר על שיחה נוספת המתקיימת בלילה (פסוק כד) ושם נאמר לו שהקב”ה יברך אותו וירבה את זרעו. הופעת  הקב”ה לאבות הן ביום והן בלילה מהוה נדבך חשוב בהבנת תפקיד האבות בתקופתם ומגלה את השפעתם על הסביבה שלהם והוא גם בא לידי ביטוי ביחסי הקב”ה לעם ישראל בבחינת “מעשה אבות סימן לבנים”.

היה נראה לבאר שהגילויים הללו מתייחסים  לניסיונות השונים של יצחק אבינו. הניסיון הראשון הוא הרעב ובניגוד לאברהם שיורד למצרים בגללו, הקב”ה מצווה את יצחק להישאר בארץ בכדי שתתגלה השגחתו עליו ויראה איך הקב”ה מצילו מהרעב. גילוי הקב”ה ביום מסמל את ההשגחה הגלויה. הניסיונות הנוספים של יצחק עוסקים במלחמה הקיומית שלו בארץ ישראל ובמיוחד בנוגע למקורות המים כמבואר בפרק הזה, וכבר העיר בעל העמק דבר (פסוק כב): “וכל זה סימן לזמן הגלות דהגירושים  גורמים כמה דברים, זה נגזל בטענה כל שהוא, וזה נגזל גם שלא בטענה, וזה מצליח במקום גירושו יותר מכאשר היה… והנה כבר ידענו מברית בין הבתרים שהגלות החל מיצחק, על כן בא אותות הגלות בו”. יצחק אבינו מסמל את תקופת דמדומי החמה, את התחלת הגלות, והוא האב המתקן תפילת מנחה. הזמן של תפילת מנחה מתחיל מחצי שעה לאחר חצות עד זמן שקיעת החמה, כלומר מזמן שהשמש בשיא תוקפה וחוזקה עד שקיעתה. וכך היא תקופתו של יצחק אבינו – יצחק ירש את אברהם אבינו בתקופה של “נְשִׂיא אֱ-לקים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ (פרק כג פסוק ו ), ובסוף חייו היה צריך להילחם על מקורות המים. השקיעה הגיעה – הגלות מתחילה, וזהו הזמן של תפילת מנחה.

כשאנו מתבוננים במוטיב הזה של זמני הופעת הקב”ה לאבות נראה שאצל אברהם אבינו כל המראות היו ביום חוץ מכריתת הברית בין הבתרים – “וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא (פרק טו פסוק יב), וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה” ( שם פסוק יז) כי תיאורי השמש בפרק זה הם משל לגלויות השונות העתידות להתקיים אצל זרעו. לכן אברהם אבינו מתקן תפילת שחרית – כי אצל אברהם מציאות השם הייתה כל כך ברורה אצלו כשעות הבוקר בשעת זריחת השמש ועלייתה לרקיע. שעת הבוקר היא שעת החסדים של הקב”ה ולכן כתוב בספר תהילים (פרק צב פסוק ג ) “לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ” וכן “אמת ויציב”. וכבר הרחיבו בכתבי החסידות את הקשר בין פסוק זה לאברהם אבינו.

אולם אצל יעקב אבינו רוב המראות היו בלילה – המראה הראשון שלו בבית אל התקיימה בלילה, המפגש עם האיש הנאבק עמו היה בלילה, המראה האחרון לפני ירידתו למצרים התקיימה בלילה ורק המראות שהיו קשורות לארץ ישראל היו ביום. התורה מספרת על המראה של יעקב בבית לבן  (פרק לא פסוק ג) “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ”. וכן המראה של יעקב בארץ ישראל לאחר הסיפור עם שכם התקיים ביום. יעקב אבינו מתקן תפילת ערבית, זמן החושך, זמן בלתי ידוע עליו נאמר בתהילים “וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת” ובתפילת ערבית “אמת ואמונה”.
יעקב אבינו הוא האב המתמודד עם האויבים הגלויים – לבן, עשו, שכם ופרעה, כל אויב עם התכונה המיוחדת שלו ורצונו להילחם עם כנסת ישראל. סיפורי יעקב מלמדים את זרעו את הדרכים השונות בשעה שהם עלולים להתמודד עם אויבים אלו בכדי שבסופו של דבר, נוכל לקיים את הנבואה שנאמרה ליעקב  “כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹקים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל” ונהיה ראויים לשם ” עם ישראל “.

לתגובות: nechemya86@gmail.com