הזוג הזקן
הרב גדעון ויצמן
ראש כולל לשעבר בקנזס סיטי,
כיום ראש המחלקה לדוברי אנגלית במכון פועה
נס גדול
“ואברהם ושרה זקנים, באים בימים”. בפרשת וירא מבטיח מלאך לזוג הזקן שיוולד להם ילד. זה נראה להם כנס כל כך גדול עד ששרה מגיבה בצחוק, שממנו נובע שמו של התינוק – יצחק.
זה היה מקרה יוצא דופן, נס גלוי ממש, שזוג זקן יזכה לילד לאחר שנים כה רבות של ציפייה, תפילות ושפיכת לבם לפני אביהם שבשמים.
אך אנו חיים בתקופה מופלאה; ה’ העניק לאדם חכמה גדולה וזכינו להתפתחות טכנולוגית עצומה. היום הנס הזה קורה מדי יום. בזכות התפתחות המדע והרפואה, זוג מבוגר יכול לעבור טיפולי פוריות ולהביא ילד לעולם.
עם זאת, ידוע שיש ירידה בפריון, ובעיקר בפריון הנשי, כתוצאה מהגיל. הביציות “מתבגרות” בשל המיטוכונדריה – החיידקים של התא – או בשל החלוקות הגנטיות. לכן, ברוב המקרים, אישה מעל גיל 45 הזקוקה לטיפולי פוריות תצטרך להשתמש בביציות של אישה אחרת, בתהליך הנקרא תרומת ביצית.
באמצעות טיפול זה יכולה האישה לזכות בילד – נס גדול, הדומה לנס של אברהם ושרה. זה מאוד מרגש לראות זוגות כאלה, שמביאים תינוק לעולם אחרי כל כך הרבה שנות תפילה, בכי וציפייה. כל אלה מתחלפים בצחוק ובשמחה עצומה.
מי היא האם?
אך טיפול זה מעורר שאלות רבות ומחלוקות. השאלה המפורסמת ביותר היא – מה קובע את האימהות? מי נחשבת לאם, האישה שתורמת את הביצית, כלומר את החומר הגנטי, או זו שנושאת את ההיריון ויולדת את הילד? המדע אינו מסוגל לספק תשובה ברורה לשאלה זו.
הביצית מכילה את כל החומר הגנטי – את ההוראות לבניית אדם. ללא ביצית, לא ייתכן יצור אנושי, ולכן ניתן לטעון שהתורמת היא האם. מצד שני, חומר גנטי בלבד איננו בן אדם; ללא הרחם והגוף המזין והמגן על העובר – אין חיים. בהתאם לכך, האישה הנושאת את ההיריון ויולדת, אולי היא האם האמיתית.
גם בהלכה אין הכרעה. נאמר בשם הפוסק הגדול הרב שלמה זלמן אוירבך זצ”ל, שעל כל שאלה שנשאל מצא מקור בספרות ההלכה הרחבה – חוץ משאלה אחת: מי היא האם במקרה של תרומת ביצית?
אמנם יש חכמים שניסו להציע מקורות שונים. הגמרא (ברכות ס) מספרת שלאה התפללה והעובר שבבטנה השתנה מזכר לנקבה. המהרש”א, בשל סתירה עם גמרא אחרת (נידה ל), מסביר שלמעשה רחל ולאה היו שתיהן מעוברות, והעובר הזכר שבבטנה של לאה הוחלף עם העובר הנקבה שבבטנה של רחל. אם כן, רחל שילדה את יוסף נחשבת לאמו, אף שאינה אמו הגנטית. זהו “ראיה” לכך שהלידה היא ההגדרה המשמעותית ביותר של אימהות.
ראיה נוספת היא מאישה שהתגיירה כשהיא בהריון – ילדיה הנולדים נחשבים ליהודים, אף שלפי הגנטיקה הם לא באו מ”ביציות יהודיות”.
אך אחרים חולקים ודוחים כל מקור. ראיה הפוכה נובעת מדברי הגמרא (נידה ל) שיש שלושה שותפים באדם, והאב והאם תורמים “חומר” שנשמע כחומר גנטי, ללא קשר להריון או ללידה.
העמדה המקובלת כיום היא שאם התורמת אינה יהודייה והאם נושאת יהודייה – הילד עובר גיור מספק. אין זה נחשב לגיור גמור, אלא כדרך לכסות את כל הדעות מבלי להכריע סופית.
ומה מעמדו של גיור כזה? האם בת שעברה טיפול כזה יכולה להינשא לכהן? האם בן כהן שעבר גיור כזה ייחשב לכהן ויוכל לשאת את כפיו בברכת כהנים?
כל כך הרבה שאלות
בנוסף לכך קיימות שאלות אתיות רבות. אמנם ניתן לבצע טיפול תרומת ביצית, אך האם ראוי לעשות זאת? האם יש להתחשב בגיל האישה ובעלה? האם יש להגביל את גיל ההורים?
ילד הנולד להורים מבוגרים, במיוחד אם הוא ילדם הראשון, יתמודד עם קשיים רבים. בגן הילדים הוריו יהיו בגיל הסבים של רוב הילדים – כיצד זה ישפיע עליו מבחינה נפשית? הם יהיו מוגבלים יותר פיזית ועלולים להזדקן עם כל המשמעויות הכרוכות בכך כשהוא עדיין ילד.
במדינת ישראל קיים גיל מקסימלי לאישה שיכולה לקבל ביצית, אך גיל הבעל אינו נלקח בחשבון. במדינות אחרות אין כלל הגבלה חוקית גם לנשים. האם ראוי לבדוק את מצב בריאותם לפני שמאשרים להם לעבור טיפול תרומת ביצית? מי יקבע את הקריטריונים לאישור תרומה כזו?
האם המדינה חייבת לממן טיפול זה? האם יש הבדל בין מי שכבר יש להם ילדים למי שאין להם? האם מי שדחה את הלידה במכוון יקבל מימון מהמדינה? ואם המדינה לא מממנת – האם יש לה זכות להגביל את הטיפול?
ברוך ה’ שברא אותנו בחכמה רבה להתמודד עם בעיות רבות בתחום הפוריות, אך עלינו לדעת להשתמש בחכמה ובמתנות הרבות של הטכנולוגיה בתבונה ובזהירות רבה. לאדם ניתנה המשימה “לעבדה ולשמרה” – כך גם אנו מחויבים.
שבת שלום
לתגובות: grweitzman@gmail.com
