מאת: הרב זאב שרון
ראש ישיבה, מכינת ארזי הלבנו
היינו כבר בסרט הזה בדיוק. בדיוק לפני 3332 שנה.
משהו באירוע הקורונה הזה הזכיר לי משהו מוכר. לקח לי זמן לשחזר מאיפה אני זוכר אותו. ללכת אחורה כל כך הרבה שנים לוקח זמן אפילו למחשב-על. ואז זה הכה בי כמכת ברק כולל הרעם שבא בעקבותיו.
מכת בכורות במצרים!!!
גם אז נצטוונו להישאר בבתים: “וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה’: וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם”.
הבכורות היו המעמד השליט. אלה שקבעו את גורל המשפחה, השבט, העם, רק בגלל שנולדו ראשונים. הבכורות האלה מתו. העולם הישן התפרק. בכורות ישראל שנשארו סגורים בבתים ניצלו. (מאוחר יותר הם גם הוחלפו בעבודת הכוהנים בבית המקדש). ואז התחיל סדר עולמי חדש. “יציאת מצרים תישאר לעד האביב של העולם כולו”. היה כתוב על כיסוי החלות של הרב קוק. עולם חדש החל ללבלב. צמיחה חדשה החלה לפרוח. עולם חדש הפציע מתוך העולם הישן.
להישאר בבית ללא מגע עם העולם החיצון, מאפשר זמן למחשבה עצמית ועצמאית, לבירור אישי, לחשבון נפש פרטי וכללי.
כשיש אירוע בסדר גודל כזה המחשבה היהודית הבסיסית היא, מה אנחנו לומדים ממנו? מה הוא אומר לנו? בעז”ה נתגבר על המגפה. השאלה היא האם נחזור לאותם דפוסי חיים כאילו כלום לא קרה.
המסקנה הראשונה שאי-אפשר לא לראות אותה ואי-אפשר להתעלם ממנה מעתה, היא האחריות של כל יחיד ויחיד על גורל העולם כולו. מה שנראה ברמב”ם כרעיון מוסרי נחמד: ‘שכל העולם חצי זכאי חצי חייב, ומעשה אחד של אדם אחד יכול להטות את גורל העולם לשבט או לחסד’. הפך עכשיו לדבר הכי אמיתי ומעשי. סיני אחד בקצה הכי רחוק של העולם מאיתנו, אוכל בבית שלו מה שבא לו, וחורץ את גורל העולם כולו.
המשפט בנוסח: ‘למי יש בכלל זכות להגיד למישהו אחר מה לעשות עם החיים הפרטיים שלו’ יתחלף במשפט ‘מכיוון שכולנו רקמה אנושית אחת, המשפט הקודם נכון רק אחרי שבדקת היטב היטב איך המעשה הזה שלך משפיע על העולם כולו’. (כמו אדם שמרסס נגד יתושים בחדר שלו, בחומר שעושה חור באוזון. ולא מבין איך מעשה שולי כזה שלו קשור לאוזון, ולא נותן רגע למחשבה שיש עוד מיליארד אנשים כמוהו שעושים אותו דבר).
דבר זה מצריך אותנו לחשיבה מחודשת וחשבון נפש נוקב מה חלקנו, מקומנו ואחריותנו בעולם.
למשל שאין מספיק עתודות של מזון. אולי כי אכלנו פי שניים ממה שאכלו אנשים לפני דור (השמנת יתר הינו הגורם מספר אחד בעולם לתמותה) ואולי בזבזנו את המשאבים שלנו על מותרות של הבל.
זה מה שנראה לי צריך להעסיק את מחשבותינו בימים אלה שיש הרבה זמן לחשוב.
הרמח”ל ב’מסילת ישרים’ קבע בזה כלל יסודי, שכל מה שנצרך לאדם לקיומו ולניהול חיים כתיקונם, נכון וראוי להשתמש בו וליהנות ממנו, ואם מונע עצמו מן השיעור הנצרך לזה, על כך נאמר שנקרא חוטא. וכל מה שאינו לצורך הנ”ל, יש לו לאדם למשוך את ידיו ולסלק את עצמו הימנו. ותלוי הדבר בכל אדם לפי שיעורו מה הוא המוכרח לו לבריאות גופו ושלוות נפשו וישוב דעתו. וכן כתב בשל”ה (חלק עשרה מאמרות מאמר שביעי אות יד).
וכלל גדול זה עדיין נצרך לפרט, וגם צריך תבונה ודעה להשכיל לעמוד על המידה הנכונה מה נחשב מוכרח ונצרך, והוא דבר המסור ללב כל אחד ואחד.
ועכשיו מקבלת מצוות “והגדת לבנך” אחת מארבעת המצוות של ליל הסדר, פרק חדש. להעביר לדורות הבאים את הניסיון והמסקנות שרחשנו ומיצינו מהמכה האחת עשרה הזו.
לתגובות: zeevsharon7@gmail.com
