הרב אביחי אפל

אברך, מוסקבה (תשנט-תשס(

היחס לאנטישמיות – בראייתו של הבורא

שירת האזינו תופסת מעמד ומקום ייחודי בתורה. היא כוללת עבר, הווה ועתיד, ומבחינה גאוגרפית נמצאת בין שמים וארץ, אבל מעל הכול היא עוסקת ביחסים המורכבים מאוד בין הקב”ה ועם ישראל, וכתוצאה מכך ביחסי ישראל והאומות.
אירוע  בחירתו של עם ישראל כעם הנבחר השפיע ומשפיע רבות על ההיסטוריה העולמית. יש מי שיתייחס לזה כאירוע שישפיע בצורה חיובית על האומות והעולם כולו. בזכות אמונת עם ישראל באל אחד, האומות הפסיקו לעבוד עבודה זרה והתחילו לקרוא בשם ד’ אחד. הרמב”ם כותב: “וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה‘ ביחדשנאמר: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה‘ ולעבדו שכם אחד (רמב”ם, הלכות מלכים, פרק יא, ד).
אך יש אפשרות לראות את ייחודיותו של עם ישראל באופן שלילי, חלילה. המדרש מסביר מדוע נקרא הר סיני דוקא בשם זה:למה נקרא שמו סינישירדה ממנו שנאה לעובדי כוכביםשהן מקנאין את ישראל בתורתן (פסיקתא זוטרתא, שמות פרק יט, יח).

בחירת עם ישראל על ידי הקב”ה לא הייתה בחירה סתמית. מדובר כאן בתפקיד בעל משמעות רבה שהופקד בידי עם ישראל. לא מדובר כאן חלילה על תורת גזע המעדיפה עם אחד על פני השני, ודורשת את ביטולו של האחד למען קיומו של האחר. מדובר כאן על בחירה שמטרתה להביא תועלת לעמים אחרים. יכולתו של עם ישראל כממשיכי דרכו של אברהם אבינו, שנבחר ראשון למען הקמת עם ישראל, היא להפיץ את האמונה באל אחד. לשם כך לא נדרשת מאיתנו הקמת פעילות מיסיונרית בין העמים חלילה, אלא דווקא להוות דוגמה אישית שממנה ילמדו העמים.

לא פעם ולא פעמיים במהלך ההיסטוריה העולמית והדתית, שימש עם ישראל דווקא את ההיפך הגמור. במקום להיות עם אהוב, שהאומות מעוניינות להתחבר אליו וללמוד מדרכיו, נוצרה תוצאה הפוכה, העמים מאסו בעם ישראל.
הנצרות, לדוגמה, ביססה את השנאה שלה כלפי עם ישראל על תיאולוגיה דתית. חורבן בית המקדש וגלות עם ישראל מארצו הובנו על ידי הנוצרים כשינוי מהותי ביחסים בין הקב”ה לבניו – עם ישראל. עם ישראל הוצג כבן המורד, החוטא, שראוי לעונש עד כדי סילוקו מעל שולחן אביו. מבחינת הנצרות האל עזב את בנו. כתוצאה מכך הגיעה הנצרות להבנה שהאל מחפש לו בן אחר, ממושמע יותר, שיתנהג לפי הדרך שמצפה ממנו אביו. הנצרות הגדירה עצמה כמי שמחליפה את עם ישראל. התיאולוגיה הנוצרית עסקה לשם כך בביסוס מעמד הנצרות בכל התחומים. גם התורה שעד אז הייתה נחשבת לכתב הקודש המרכזי בעולם, שנמסר לעם ישראל בסיני על ידי האלוקים, קיבלה מעמד אחר. התורה והתנ”ך כונו “הברית הישנה”, ובמקומם וכתחליף להם הוצעו לציבור ספרי ה”ברית החדשה”. רצונם לומר – האלוקים כתב ספר חדש עם מסרים חדשים לעולם, ואת הספר הישן ניתן להכניס להיסטוריה כמסמך חסר משמעות. יחס זה אפשר לאנטישמיות להרים ראש אפילו בשם הכנסייה. גם באסלאם, שאמנם נוצר זמן רב לאחר חורבן הבית ותחילת הגלות, אנו רואים יחס ביקורתי כלפי היהודים עד כדי ביטול הדת היהודית.

במשך אלפיים שנות גלות עם ישראל סבל רבות מהדתות ומהעמים שביניהם הוא ישב. אינקוויזיציה בספרד, שואה בגרמניה ובאירופה, פרעות ופוגרומים ללא הפסקה. גם היום, כאשר עם ישראל חזר לארצו, הוא סובל מביקרות תמידית ומאיומי מלחמה, עד לרמה של איום להשמדה מצד כמה ממדינות ערב.

האם יש סיכוי לעתיד טוב יותר? מה יחסו של הקב”ה כלפי התנהגות זו של העמים?
לאחר השואה הנוראה באירופה, ולהבדיל, הקמתה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, באישורם של אומות העולם באו”ם, הבינה הכנסייה כי המבט התאולוגי שלה על עם ישראל דורש שינוי. למעשה חזון הנביאים כן מתקיים. עם ישראל שב לארצו, מתקבץ חזרה מן הגלויות הרבות ומתחיל להקים מדינה יהודית במקום שבו הוא התקיים לאחר יציאת מצרים במשך תקופה של קרוב ל-1,400 שנה. אם כך, אולי האלוקים לא עזב את עמו? ממילא נוצרה תיאולוגיה חדשה שרואה בעם ישראל את השורש ואת האח הבוגר של הנצרות. היחס בין הנצרות ליהדות קיבל פנים חדשות ומאפשר תקשורת ברמה חדשה וחיובית בין הדתות, ללא סכנת מיסיון ומתוך כבוד הדדי לתפקידים השונים אך הדומים של הדתות.
בסיומה של שירת האזינו, לאחר תיאור מדויק המסביר מבחינה אמונית את ההיסטוריה של עם ישראל ויחסו של הקב”ה אלינו בעתות השונות, מופיע משפט מסכם המופנה כלפי האומות. “הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו” (דברים לב, מג). משפט זה קודם כל בא להרגיע את עם ישראל. הסבל המלווה את קיומו של העם היהודי עלול לערער גם בקרב היהודים את הדבקות והביטחון בקיומו של עם ישראל. הרי אם יש כל כך הרבה צרות ובעיות, אולי יש כאן משהו בעייתי בקיום זה של עם נבחר?! אומר רש”י: לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל: ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקבה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהויודעים היו בטובו ובשבחו“.

דווקא הדבקות של עם ישראל בקב”ה למרות כל הצרות והתלאות, מתבררת כאן כנקודה של שבח. האומות יביעו בעתיד התפעלות מעמידה ארוכת טווח בלחצים, בגזרות ובאיומים, ויביעו הערכתן בפה מלא כלפי עם ישראל.

שירת האזינו חותמת בעידוד כלפי עם ישראל ובאמירה כלפי האומות כי אמנם לפנינו דרך ארוכה. האומות בחרו פעמים רבות דווקא לשפוך את דמו של העם היהודי. אך בעתיד נראה כולנו כי דווקא דרך של הבנה, של שלום ושל כבוד הדדי היא זאת שתקרב אותנו אל הגאולה השלמה, במהרה בימינו אמן.