Rav Yehuda Lapian

הרב יהודה לפיאן
ראש כולל לשעבר בוושינגטון (תשס“ו – תש“ע)

 

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה” ידועים דברי הרמב”ן שכל מעשי האבות בתורה סימן הם לבנים.

יעקב אבינו שיוצא לגלות התווה לזרעו גם את הדרכים להתמודד עם האתגרים שנכונו להם.  בכל הפרשה מסופר על נדודיו בחוץ לארץ עד שבסוף הפרשה יעקב חוזר לארץ. בכל שנות נדודיו הוא לא שכח לרגע את ארץ ישראל. כך הייתה הבטחת ה’ ליעקב: “ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת”, וכך נדר יעקב: “ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה’ לי לאלוקים. הציפיה לשיבת ציון כפי שבאה לידי ביטוי בתפילותינו שבכל יום: “ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים” , “ולירושלים עירך ברחמים תשוב”, היא היא שנתנה לנו בשנות הגלות את תעצומות הנפש לא לאבד את התקווה. כח זה ניתן לנו מאבינו יעקב שגם הוא במהלך נדודיו לא גרע עיניו ולבו מארץ ישראל.

מסופר על נפוליאון שבאחד ממסעות כיבושיו הזדמן ליד בית כנסת ושמע משם בכיות. נכנס ושאל מה הסיבה לבכי? הסבירו לו שהם בוכים על בית מקדשם שנחרב. דבר זה הדהים את נפוליאון שגם אחרי כל כך הרבה שנים אנו קשורים לארצנו ולמקדשנו.

הרב קוק מסביר את הפסוק “מי אלה  כעב תעופנה וכיונים אל ארובותיהם”, שיש הבאים לארץ כעב (כענן) ויש שבאים כיונים.  את העננים מסיעה הרוח ממקום למקום ללא יעד מוגדר, אך היונים גם כשמתרחקות מהקן תמיד שומרות על מרחק סביר כדי שיוכלו לחזור אל הקן. ישנם יהודים שמובלים בעל כורחם כעננים ממקום למקום, אם הרוח לצד צפון הענן יגיע לשם ואם לצד דרום שם יהיה הענן, ומקרה גם מגיעים לארץ ישראל, ויש יהודים שבאים לארץ כי יודעים הם שזהו ביתם.

כך הסבירו את הפסוק בשיר השירים: “הנך יפה רעיתי, הנך יפה עיניך יונים”. השבח לעם ישראל הוא שלנו יש את עיני היונים שגם כשרחוקים מהקן עיניהם נשואות חזרה אל הקן.

בשנת תרצ”ג כשהחלו להגיע ידיעות מדאיגות בעניין עלייתו של היטלר לשלטון נשא הרב קוק דרשה בראש השנה וכך אמר: ישנם שלוש דרגות בכשרותו של שופר: לכתחילה מצווה לתקוע בשופר של אייל. בדיעבד כל השופרות כשרים חוץ משופר של פרה ואם אין לו שופר כשר יתקע בשופר פסול אולם לא יברך עליו.

גם בשלבי הגאולה, אמר הרב קוק, ישנם שלושה סוגים של שופרות: שופר גדול, שופר בינוני ושופר קטן.

השופר הגדול שעליו אנו מתפללים “תקע בשופר גדול לחרותנו” הוא השופר שמעורר את עם ישראל לחיבת ציון ואהבת הארץ. מכוח שופר זה עלו גדולי הראשונים כרבי יהודה הלוי והרמב”ן.

גם השופר הבינוני  קורא לבניו לשוב לארץ אולם שופר זה אינו מעורר את הקשר הרוחני שבין  עם ישראל לארץ ישראל  אלא מעורר את הצד הטבעי שקושר בין עם למולדתו. גם שופר זה כשר אך לא לכתחילה.

אך יש שופר קטן שהוא פסול, השופר ששונאי ישראל תוקעים  באזנינו ובצרות צרורות מזכירים לנו היכן מקומנו האמתי.  מי שלא שמע לקול השופר הגדול בתקווה ישמע את קול השופר השני אולם מי שאטם אזניו ולא רצה לשמוע גם שופר זה, ישמע בעל כורחו את קול השופר הטמא והפסול.

גם בשופר זה תוקעים כשאין ברירה אולם לא מברכין עליו כי הוא בא בדרך קללה.

יהי רצון שנזכה ויקוים בנו ” תקע בשופר גדול לחרותנו” שכל הגלויות שעדיין לא שמעו את קול השופר ישמעו אותו בגדלותו ונזכה לקיבוץ כל גלויתנו ולהשלמת תהליך הגאולה שאנו זוכין להיות חלק ממנה.