מאת דניאל כהן
שליח לשעבר במלבורן תשע”ח
כיום סטודנט למדעי המדינה ויזם בפרויקטים של עלייה והתיישבות
כיום סטודנט למדעי המדינה ויזם בפרויקטים של עלייה והתיישבות
לגרסת הPDF לחץ כאן
התקופה בה אנו נמצאים עכשיו, עשרת ימי תשובה, היא בוודאי התקופה הכי מיועדת לחשבון נפש.
אבל האמת?
אנחנו עושים חשבון נפש בכל עת.
אפילו בתת-מודע, כל הזמן האדם חושב לעצמו – “האם אני עושה את הדבר הנכון? האם ההחלטה הזאת הייתה החלטה טובה? האם צעדיי הם בדרך האמת?״
אבל לדעתי, וגם לצערי, כשחודרים לתוך נפשנו ושואלים “איך נשתפר?”, רוב הזמן חסר לנו חלק. חלק גדול.
בשעת חשבון נפש אולי נגיד שצריכים להקפיד על הגעתנו לתפילה בזמן, על קביעת עיתים לתורה, על איך אוכל להוציא מעצמי את המקסימום.
אבל כמה פעמים יוצא לנו בחשבון נפש לחשוב על איך נהיה יותר טובים בלהיות שם לחבר שפשוט צריך לפרוק, בלחייך לקופאית במכולת ולומר לה “שיהיה לך יום טוב“, או אולי פשוט לעצור לעוד טרמפיסטים שמתייבשים בשמש במהלך השנה הקרובה?
אנחנו מפספסים את הנקודה, ובגדול.
אם כל אחד מאיתנו היה רק שואל את עצמו את השאלות הללו, כמה היינו מיטיבים עם החברה?
זה לא רק אני ואלוקים שנמצאים בעולם הזה, יש עוד הרבה אנשים אחרים שחיים מסביבנו. בוודאי שחשוב לעשות חשבון נפש לבד, פיזית, אך בוודאי לא לעשות אותו לבד מחשבתית.
מורי הרב אביחי רונצקי זצ“ל, נשאל בסוף ימיו אם יש איזשהו מסר שהוא רוצה לחלוק, וככה הוא ענה:
“יש לי תחושה מאוד מאוד חזקה שאני רוצה לצעוק… תהיו אנשים יותר טובים… לא פסוקים – מחייכים, אומרים שלום… לא תרומת כליה… הרבה יותר פשוט… תגיד שלום, תגיד בוקר טוב לאנשים שאתה לא מכיר אותם, תחייך לאנשים… אתה נכנס למעלית, תשאל “איזה קומה אתה צריך, תלחץ לו“, להעיר פנים, תעזור… החברה הישראלית תיראה אחרת לגמרי בדברים הקטנים האלה“
זו העת. יאללה.
לתגובות: arbel67@gmail.com
