unnamed

נריה פנחס
חתן תנ”ך עולמי, מחבר שאלות חידוני התנ”ך העולמיים

 

השיויון והגורל

“וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה’ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה’ וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל:
וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה’ וְעָשָׂהוּ חַטָּאת:
וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה’
לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:”
(ספר ויקרא פרק טז)

ביום המקודש ביותר לעם ישראל – יום הכיפורים, מבצע הכהן הגדול את עבודת הקודש המיוחדת שהתאמן ימים רבים לבצע אותה.

מוקד העבודה הוא עיסוק הכהן הגדול בשני השעירים. המשנה במסכת יומא קובעת כי שני השעירים של יום הכיפורים חייבים להיות זהים. שניהם חייבים להיות שוים במראה, בקומה ובדמים.

נצייר לעצמנו את הכהן הממונה על רכישת השעירים, הוא מכתת רגליו בעדרי הצאן ומחפש שני שעירים דומים. אותו צבע, אותו גובה ואותו מחיר ששולם על כל אחד מהם.

כל אחד שבא ביום הכיפורים לחצר המקדש ראה את שני השעירים ניצבים בפיתחו – שניים הדומים בכל ללא כל סימן חיצוני שמצביע על הבדל ביניהם. אך על סף בית המקדש – נפרדות דרכיהם.

והשאלה נשאלת – לשם מה כל עבודת ההשואה הזו אם כעבור זמן קצר יישלח האחד לה’ והשני לעזאזל. אם ממילא לכל אחד מהם יש סוף שונה – למה הם צריכים להיות דומים כל כך?

ההכרעה בין שני השעירים – היא גורלית, היא באמצעות גורל. גם על הגורלות אומרת המשנה ביומא שהם חייבים להיות שוים -שלא יעשה אחד של זהב ואחד של כסף, אחד גדול ואחד קטן.

כדי להבין טוב יותר את משמעות ענין השעירים והגורלות. נוסיף עוד סיפור מקראי – סיפור מאבקו של אליהו הנביא עם נביאי הבעל. אליהו הנביא מציע לקיים מבחן אמונה על הר הכרמל: “וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה’ הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר… וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים וְיִבְחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד וִינַתְּחֻהוּ וְיָשִׂימוּ עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא יָשִׂימוּ וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַפָּר הָאֶחָד וְנָתַתִּי עַל הָעֵצִים וְאֵשׁ לֹא אָשִׂים. וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם ה’ וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ הוּא הָאֱלֹהִים וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר” (מלכים א’ י”ח)

גם על סיפור בחירת הפרים אומר המדרש: אמר להם אליהו, בחרו שני פרים תאומים הגדלים על מרעה אחד והטילו עליהם גורלות, אחד לשם ואחד לבעל – שניהם שוים וההכרעה תתבצע באמצעות גורל .

הרב הוטנר מסביר את ענין הגורל והשויון בצורה מיוחדת, ערכית ומהותית: “כשאנו מבחינים בהבדל הנמצא בין שני עניינים דומים בחיצוניות שלהם – אז ההבדל ביניהם הוא פנימי. ככל שיתרבו השכבות העליונות אשר בהן שולט השיויון כך תתיברר עומק מקומה של נקודת ההבדלה”.

מה זה אומר לנו?

שני השעירים מגלים לאדם שהוא אישית ניצב תמיד על פרשת דרכים מוסרית. בכל מעשה שייעשה ניתנת בידו האפשרות לבחור ולהחליט באיזו משני הדרכים לצעוד.

גם בסיפורי אבות האומה זה כך. שני האחים, יעקב ועשו – הם אחים מאב, אחים מאם, אחים תאומים מהיריון אחד – כל כך שוים. אבל בפנימיות הם כל כך שונים. האחד איש תם יושב אוהלים והשני איש ציד, איש שדה.

מי מסייע לאדם לבחור את הדרך הטובה? הקב”ה. יש בגורל משהו מיוחד. הגורל מגלה את רצון ה’ – “בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵה’ כָּל מִשְׁפָּטו” (משלי ט”ז, 33) ההגרלה – מבררת את הנקודה הפנימית של שני דברים זהים.

ועוד דבר חשוב שמתגלה בזמן המיוחד הזה:
.
מן השמים מכריעים בין שתי אופציות – לה’ או לעזאזל -אין אופציה אמצעית. אם אתה לה’ – תבורך, ואם אתה לא לה’ – אז אתה הולך לעזאזל – אין אמצע. ללמדך, שהאדם לא יטעה לחשוב שהוא יכול להישאר במה שהוא . כי אם לא עולים – יורדים.

השילוב של יום הכיפורים ובית המקדש מציין טוהר ושלמות. דווקא שם מגיעים מעשי האדם לעימות אמיתי עם הערכים הנעלים המיוצגים בבית המקדש ביום הקדוש ביותר. שם מתגלה הפער בין הדרכים השונות והאדם נדרש להחליט לאן מועדות פניו.

שבת שלום