unnamed

הרב מאיר קץ
שליח לשעבר במלבורן (תש”ס)
כיום מחנך בישיבת נחלת ישראל, ישיבת תורנית-תיכונית, במגדל העמק

 

מכות מצרים – ריפויי הנפשות

דרך היסורים
בדרך כלל, כשאנו חושבים על מכות וייסורים, ובוודאי מכות קשות כמכות מצרים, עולים לנו בראש מחשבות של פחד ומורא, בעלי צבע שחור משחור. לתחושה זו וודאי שיש לה על מה לסמוך, שכן עיקר מה שאדם חש בעולם הזה הוא תחושת ומעלליו, ופחות את הצד הנשמתי שבו. אמנם שומה עלינו לדעת כי בתורה הקדושה בכלל, ובפנימיות התורה בכלל, יש פן אחר ליסורים. גם ביסורים גנוזה השגחתו ואהבתו של הבורא לנבראיו, אשר לעתים על מנת להעמידנו על טעויותינו, ולרפאות ממחלות נפש עמוקות, אין אפשרות אחרת מלבד דרך היסורים, וכלשון המשפט הצה”לי – מה שלא עובר דרך הראש, יעבור דרך הרגלים. אלא שגם כאשר עוברים המסרים בדרך הקשה, עלינו להתבונן ולהבין את המסר שהקב”ה מעביר לנו, הן על מנת שהיסורים לא יהיו לשווא, והן בכדי שחס ושלום לא נצטרך לעבור “סיבוב שני”.

כי אני ד’ רופאך
ביציאת מצרים גמל הקב”ה חסד עם בניו האהובים, ועל אף שהללו עובדי ע”ז והללו עובדי ע”ז”, גזר הקב”ה כי הייסורים, הבאים להקנות אמונה ב- ד’, יעברו על ראשם של מצרים, ולא על ראשם של ישראל. אמנם, כפי שאמרנו שומה עלינו לדעת כי בכל מכה שהביא הקב”ה על המצרים, ריפא הקב”ה מתחלואי הנפש הקשורים לאותה מכה, וע”י המכות היה “נגוף למצרים ורפוא לישראל”. לפי השקפה זו, הרי שמכות מצרים אינם סיפור דברים בעלמא, או אפילו סיפור חסדי הקב”ה בלבד, אלא יש בהם לימוד לדורות לנו כיצד לרפאות את נפשותינו, ולצאת ממצרים – מיצרי הנפש המונעים מאיתנו להיות “ממלכת כהנים וגוי קדוש”. לא נוכל במאמר זה לעמוד על כל משמעות כל אחת מן המכות, אך נבחר שניים מתוכן, ומהם יוכל כל אחד לראות את האמור, ולהעמיק בעצמו בשאר המכות, ותן לחכם ויחכם עוד.

מכת הדם
המכה הראשונה מן העשר מכות, עוצמתית היא ביותר, הן מצד היותה ראשונה שבה הלם הוא הגדול ביותר, אך הן מפני שהדבר הראשוני יש בו יסוד לכל מה שבא אחריו. במכת הדם פגע הקב”ה במי היאור , שהוא מקור כל החיים במצרים, ארץ מדברית ויבשה וחסרת משקעים. מים, בצד הטומאה, מסמלים את כל תאוות העולם הזה, שכן כל דברי העולם הזה גדלים על מים. כיוון שמצרים מכונה “ערוות הארץ”, הירודה ביותר בענייני התאוות השפלות, הרי שהיאור הפך לאלוה, לא רק בצד הפיזי של סיפוק צרכי המים, אלא הסגידה לחיי תאווה ומותרות. כל תוכן החיים במצרים הוא “חיי מים” – חיים של סיפוק יצרים ותאוות. גם ישראל, שנטמעו ונטמאו בתרבות המצרית, חולים ב”מחלה” זו. דרך מכת הדם הראה הקב”ה שמים אלו של מצרים עכורים הם ואינם אלא דם – רתיחת תאווה גןפנית, המרתיחה את הדם , וגורמת לאדם לרדוף אחר מילויי תאוותיו. ישראל צריכים לינוק את חייהם ממים טובים, מים חיים, המסמלים כידוע את התורה הקדושה. נמצא שמכה זו פגעה בדבר הכי יסודי – ממה שואב האדם את חיותו וממה הוא מתמלא.

מכת הברד
המכה האחרונה המוזכרת בפרשה היא מכת הברד. גם בה ניתן לראות יסוד כללי למכות, שכן הקב”ה אומר עליה –”כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי”. מה כה מיוחד במכת הברד? ניתן לעמוד על כמה נקודות במכה זו: 1. במכת הברד שימשו אש ומים ביחד, שכן הברד היה ברד עם אש. 2. מכת הברד מלווה בקולות חזקים. חז”ל אומרים שלא נבראו ברקים ורעמים אלא לפשט את העקמומית שבלב. מהי אותה עקמומית? העקמומיות הכי בסיסית בליבו של האדם היא הגאווה, והיא הרי היסוד לחטאים הקדמון של אדם הראשון (“והייתם כאלקים יודעי טוב ורע”). הברקים והרעמים, הקולות, מפשטים ומחדרים יראה בלב האדם עד שהוא מרגיש את קטנותו אל מול בורא כל העולמים. נראה שזוהי הסיבה לכך שבמכה זו שימשו אש ומים יחד, שכן האפשרות לאחד הפכים קיימת רק כאשר יש ביטול וענווה אל מול הבורא. מכאן חשיבותה של המכה, בפרט כנגד פרעה, שחטא הגאווה “זועק” מכל התנהלותו, ואכן במכה זו בפעם הראשונה הוא אומר “ד’ הצדיק ואני ועמי הרשעים”. אין ספק שאין מחלה שאנו זקוקים לרפואה ממנה כמחלת הגאווה, מאז ועד לימינו אנו.
יהי רצון שכ”ימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות” ונלמד ונפנים את רפואת המכות וכך יתקיים בנו “כי כל המחלה… לא אשים אליך כי אני ד’ רופאך”.
שבת שלום