הרב ד”ר רפאל קדוש
לשעבר ראש כולל בקייפטאון (תש”ס- תשס”א)
כיום רב קהילת ‘ברכה ושלום’ באפרת


 

“אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ:” (בראשית פרק ג טז)

חלק מהקללה שנתקללה חוה, ובנות המין האנושי כולו, היא “והוא ימשול בך”. גם אם לא נוכל להגדיר פסוק זה במדויק על דרך החיוב, דומה כי חכמים הגדירו אותו היטב על דרך השלילה:
“והוא ימשל בך’ אמר רבי יוסי הגלילי יכול ממשלה מכל צד? תלמוד לומר (דברים כד) “ושמח את אשתו אשר לקח….[וסמוך לו] לא יחבול רחים ורכב”. מעשה באשה אחת משל בית טברינוס שהיה נשואה ללסטים אחד, והיה בעלה מצערה [באלימות].שמעו חכמים ובאו אצלה להוכיחו. כיון שבאתה לפני חכמים, הוציאה לפניהם מנורה של זהב ונר של חרס על גבה, לקיים מה שנאמר ‘ואל אישך תשוקתך'” (בראשית רבה, פרשה כ פסקה ז)

ומסבירים מפרשי המדרש את המשל והנמשל-  היא, האשה, נמשלה למנורה של זהב, והוא, הבעל האלים, למנורה  של חרס; היא ממשפחה מיוחסת, והוא עבריין פשוט. רק בגלל הקללה היא נתונה לחסדיו. המדרש מדגיש כי ה”ממשלה” של הבעל מוגבלת, היא אינה “מכל צד”, וודאי לא הותר לו לנהוג באלימות כלפי אשתו. לכן סמיכות הפרשיות של “ושמח את אשתו” לצד “לא יחבול”. חז”ל בפירוש הוציאו את הפסוק מהקשרו, כדי להעביר את המסר שלאלימות בבית אין מקום כלל.

לצערנו נגע זה של אלימות בבית אינו מבדיל בין עשירים לעניים, ספרדים ואשכנזים, דתיים וחילוניים, משכילים וחסרי השכלה. מבחינה סטטיסטית בכל בית כנסת ובכל קהילה יושבות נשים מוכות, שאולי לפעמים חושבות – בטעות – שזהו המצב הנורמלי, שכן “והוא ימשול בך”.
‘אמר רבי חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר: ולאברם הטיב בעבורה. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו, כי היכי דתתעתרו [=הוקירו את נשותיכם כדי שתתעשרו]. (בבא מציעא דף נט ע”א)

ואולי יתכן ויש קשר בין הקללות: אם אדם עובד קשה מאוד, ומקיים ב’הידור’ את “בזיעת אפך תאכל לחם”, יכול להיות שזה בגלל שהוא לא מכבד את אשתו מספיק, כיוון שהוא ‘מהדר’ ב”והוא ימשול בך”.

לא די לעסוק בחסדים כלפי חוץ; חסד אמיתי מתחיל בבית, במערכת יחסים בריאה ואוהבת בין בני זוג. היא היוצרת את התשתית לבית ולכל הנבנה בו.

אבקש לסיים בציטוט מדברי הרב וולבה זצ”ל, בחוברת הדרכה לחתנים:
“האדם העוסק בגמ”ח עם המון אנשים, מלווה ונותן, מבקר חולים וכו’ ישחק ליום אחרון כי זכויות רבות לו. אבל ידע נאמנה כי ה’ בודק איך התנהג עם אשתו, אם גמל איתה חסד. ואם הקניט אותה והזניח אותה, בביתו כעס והקפיד עליה, ולא נשא בעול איתה, זה יכריע לו את דינו ולא יזכרו לו מאומה מכל חסדיו שעשה עם אחרים.”

לתגובות: kadoshome@gmail.com