אליעד אברוך
שליח לשעבר (אטלנטה, תשס”ח)
כיום, רכז פיתוח משאבים בתנועת בני עקיבא בישראל


לעילוי נשמת סבתי, אלקה אברוך בת מתתיהו הכהן ובתיה ז”ל
שנפטרה בנר שישי של חנוכה תשע”ה
 
“וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ” (בראשית, ל”ז, י”ח)  
זר שלא מכיר את פסוקיו של ספר בראשית, לא יכול לדמיין כי מילים אלו מתארות את מערכת היחסים בין אחים בני אב אחד. בשבוע שעבר קראנו כיצד נפרד, או יותר נכון לומר נקרע, יוסף מאחד עשר אחיו ונמכר למצרים. שנתיים ומערכת גלגולים שלמה מובילה את יוסף היישר מהכלא אל כיסאו של המשנה לפרעה מלך מצרים. עם הגעת הרעב, נפגשת המשפחה מחדש אך ממקומות שונים – המשנה למלך מול תושבי ארץ רעבה שבאו לקושש מעט אוכל.

מדוע יוסף לא מתגלה באופן מיידי לאחיו?

התהליך המתואר מאמצעה של פרשה מקץ ועד לראשיתה של פרשת ויגש נראה תמוה. יוסף יכול להסתכל על המפגש משתי דרכי הסתכלות שונות ולפעול בהתאם:
הדרך הראשונה, “לפוצץ” מחדש את מערכת היחסים בין בניו של יעקב. אם האחים פוצצו אותה כשמכרו את יוסף ולכאורה “נפטרו” ממנו, הרי כאן המקום של יוסף “להגיש את הנקמה קרה”, להשליך את אחיו לכלא ואולי אף יותר מכך.
הדרך השנייה, להתגלות מיד לאחיו, לומר להם כי הוא אוהב אותם ומוחל להם ולהמשיך הלאה בחיי כולם כמשפחה אחת.
בכל מקרה, על יוסף היה להתגלות מיד אל אחיו ולא להתנכר אליהם. דרך ההתנהגות שלו אינה מובנת ותהליך ההתנכרות הארוך נראה מיותר לגמרי.
מדוע יוסף נוהג כך?

כשהאחים כועסים על יוסף הם מכנים אותו בתואר “בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה”. תואר זה אמנם נאמר כהשמצה אך הוא מתאר את מהותו של יוסף באופן העמוק ביותר. יוסף הוא חולם. חלומותיו של יוסף הם אלו שסבכו אותו והובילו למכירתו (בין אם נאמר שמטרתו בסיפור חלומות הייתה טובה ובין אם להפך) אך הם גם אלה שמצילים אותו מהכלא כשהוא פותר את חלומותיו של פרעה. האדם החולם הוא אדם היודע לחשוב כמה צעדים קדימה, אדם היודע לנתח את המציאות באופן רחב יותר. פתרונו של יוסף לחלומו של פרעה, לכאורה הגיג של אסיר שנשלף לפתע לעמוד בפני המלך, מתגלה בהמשך כמהלך כלכלי מבריק ברמה העולמית ההופך את מצרים לארץ היחידה שלא קורסת תחת הרעב.
אותה גישה היא גם זו שמובילה את יוסף ביחסיו מול אחיו.

משפחתו של יעקב עברה שבר משפחתי ענק. מערכת יחסים עכורה בין אחים הובילה עשרה אחים למכור את האחד לישמעאלים (כאופציה ה”טובה” יותר מלהרוג אותו). גם אם יוסף היה בוחר להתגלות לאחיו בנשיקות וחיבוקים, השבר לא היה נרפא.
על-מנת להגיע לתהליך אמיתי של תיקון, יש צורך בתהליך ארוך ומשמעותי. בתהליך עמוק ורחב הרבה יותר מתהליך אימפולסיבי ורגעי. לא ניתן לתקן יד שבורה בהדבקת פלסטר. נניח כי יוסף היה מתוודע אל אחיו באופן מיידי. בשבועות הראשונים שאחרי איחוד המשפחה כולם היו שמחים ואוהבים אך בהמשך המשקעים שנוצרו במשך עשרים ושתיים שנות ניתוק היו צפים מחדש ואף מחריפים. לא היה זה תיקון אמיתי אלא קוסמטיקה קלה בלבד.

הרב יהודה סגל ראזנער (רבה של סעקלהיד שנרצח בשואה) אומר על הפסוק “וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ” (מ”ב, ח’) כי משמעותו של כפל הלשון בפסוק היא שיוסף הכיר את אחיו, לא רק במובן הגשמי אלא “הוא הכיר מדרגתם”. יוסף החולם, מנתח המציאות ובעל הראייה הרחבה, ידע מי הם אחיו ומהי דרגתם.  האחים, לעומתו, צריכים לעבור תהליך בו הם בוחנים מחדש את כל מערכת היחסים ביניהם, מתעמתים שוב עם מכירת יוסף, מגלים את הערבות ההדדית ביניהם  עד שבסופו הם מסוגלים להיפגש עם יוסף וליישר עמו את ההדורים בצורה אמיתית, כנה, ונצחית.
” וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ” (יחזקאל, ל”ז, ט”ז-י”ז)
 
 

 לתגובות: eliadavruch@gmail.com