האם ניתן לצוות לאדם לשמוח ? האם יש אפשרות לומר לאדם “להרגיש” רגש מסוים, או שמא רגשות ”מתפרצים” מתוך הבטן, ואינם ב ר י שליטה ובקרה? ננסה לבחון שאלה מעניינת זו לאור מספר פסוקים בתורה, נתחיל בפסוק מתוך פרשתנו:
וְשָׂמַחְתָׂ בְכָל הַּטֹוב אֲשֶׁר נָתַן לְָך ה’ אֱֹלקֶיָך ּולְבֵיתֶָׁך אַתָׂה וְהַלֵוִי וְהַגֵר אֲשֶׁר בְקְִרבֶָך:
(דברים פרק כ”ו פסוק י”א)
פסוק זה מסיים את תיאור מצוות ביכורים. [פירוט המצווה במאמר על פרשתנו, תשס”ט] במסגרת מצווה זו מחויבים לקרוא את ”מקרא ביכורים” המתאר את ה”טובות” אשר גמל אותנו הבורא מראשית ההיסטוריה הלאומית שלנו, מימי יעקב אבינו ועד ימינו אנו. בעקבות מה אנו שמחים? ניתן כמובן לומר שאדם המביא ביכורים שמח מאוד על היבול שנתברך באותה שנה, אשר מקנה לו את הזכות להפריש חלק גם לנזקקים. אך ניתן לומר שיש ”אמצעי עזר” המביא אותנו לאותה שמחה, כמתואר במאמר הבא:
אמר רבי מתנה: מנין לביכורים שטעונים שירה? אתיא טוב טוב, כתיב הכא (דברים כ”ח) תחת אשר לא עבדת את ה’ אלהיך בשמחה ובטוב לבב, איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר: זה שירה
(ערכין דף י”א עמוד א’)
מאמר זה מתייחס לקללות שב פרשתנו אשר במסגרתם “מבטיח” הבורא קללות למי שאינו עומד בסטנדרטים הנדרשים. קובעת התורה קביעה “מוזרה” קמעה: אשר לא עבדת את ה’ אלהיך בשמחה ובטוב לבב. משמעות הפסוק כי קללות ניתנות לאדם בגלל שלא עובד בשמחה! קוב עת הגמרא כי שמחה זו הינה שירה, כלומר יש מצווה לשיר בעבודת ה’ שלנו. הגמרא לומדת בגזירה שווה (מילה זהה הקיימת בשתי פרשיות בתורה) כי גם השמחה במצוות ביכורים אינה אלא שירה.
מכאן נעבור להזכרה נוספת של שמחה בתורה – במצוות נטילת ארבעת המינים בסוכות (ויקרא פרק כ”ג פסוק מ’):
ולְקַחְתֶׁם לָכֶם בַּיֹום הִָראשֹון פְִרי עֵץ הָדָר כַפֹּת תְּמִָרים וַעֲנַף עֵץ עָבֹּת וְעְַרבֵי נָחַל ּושְּמַחְתֶׁם לִפְנֵי ה’ אֱֹלהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
ניתן להבין את השמחה בפסוק זה בשני אופנים: האחד, קיימת מצוות נטילת ארבעת המינים בחג הסוכות, ובמקביל למצווה זו ישנה מצווה נוספת של שמחת החג. אך ניתן גם להבין באופן אחר: עצם קיום המצוה של ארבעת המינים, מביא את האדם למצב רגשי של שמחה. איך זה קורה? מהו המנגנון הנפשי אשר מביא אדם לשמוח בשמחת המצוות? נעיין בהלכות תשובה לרמב”ם (פרק י’, הלכה ו’):
דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב”ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי , ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה, כמו שצווה ואמר: בכל לבבך ובכל נפשך, אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו. ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה ..
הרמב”ם מתייחס למצוות ”אהבת ה” שאנו מזכירים בתפילת שמע ישראל מספר פעמים ביום. קובע הרמב”ם כי ניתן להגיע לאהבת ה’ אך ורק אם נדע ונשכיל להבין אותו. כלומר, אין זה ”הוקוס פוקוס” אלא עבודה ועמל. מתוך שאנו נכיר, ככל שנבין ונדע את כוחו ועוצמתו של הקדוש ברוך הוא, כך נוכל יותר לאהוב אותו. עיקרון זה של מצוות אהבת ה’ שהיא בליבו של אדם, נכונה גם למצוות קיום מצוות בשמחה. ככל שנבין ונכיר את עוצמת התורה והמצוות, כך נוכל לקיימן בייתר שמחה.
עיקרון זה מוזכר בספרים נוספים ובין היתר בספר ”מסילת ישרים” (רבי משה חיים לוצאטו (רמח”ל), חי לפני כשלש מאות שנה):
כי כל מה שזוכה האדם ליכנס יותר לפנים בחדרי ידיעת גדולתו יתברך יותר תגדל בו השמחה, ויהיה לבו שש בקרבו. ואומר (תהלים קמ”ט): ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם.
פסוק נוסף המזכיר שמחה קראנו לפני שלושה שבועות בפרשת ראה (דברים פרק י”ב פסוק ז’):
ו ַאֲכַלְתֶׁם שָׂם לִפְנֵי ה’ אֱֹלהֵיכֶם ּושְּמַחְתֶׁם בְכֹּל מִשְּלַח יֶדְכֶם אַתֶׁם ּובָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵַרכְָך ה’ אֱֹלהֶיָך:
הפסוקים שם עוסקים בהבאת קרבנות לבית המקדש, מתנות כוהנים ולויים, וכן נדרים ונדבות שנדרנו להביא. אכילת כל אלו המובאים לבית המקדש תיעשה בשמחה ובהתרוממות רוח. שוב אותו ספק: האם השמחה היא מצווה נוספת ל”עבודה” במקדש, או אולי היא תוצאה של אותה “חגיגה”. לפי האפשרות השנייה, האכילה ה”איכותית” של אדם העוזב את ביתו, נוטל את מיטלטליו ויוצא למסע לא קצר (ללא רכבות, רכבים וכלי טיס), אך ורק כדי למלא חובה “רוחנית”, היא היא המתכון ל”תבשיל” השמחה!
המקום ה” מרכזי” בו מצויינת בתורה עניין השמחה מיוחס לתקופת החגים.
וְשָׂמַחְתָׂ בְחַגֶָך אַתָׂה ּובִנְָך ּובִתֶָׁך וְעַבְדְָך וַאֲמָתֶָׁך וְהַלֵוִי וְהַגֵר וְהַּיָתֹום וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִשְּעֶָריָך:
(דברים פרק ט”ז פסוק י”ד)
למרות שעצם קיומו של חג מכניס אותנו לאווירה, לא מהססת התורה לדרוש זאת מפורשות. כביכול התורה אומרת לנו לעשות כל מה שאפשר כדי להגיע לאותה הרגשה של רוממות רוח ושמחה. האווירה שאנו מייצרים בעיצומו של חג , היא היא מהווה את המקור לשמחה.
מהו המסר?
אמר רבי נחמן מברסלב: מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד. למדנו היום שיש מספר ”כלים” המסייעים לנו להגיע לאותה שמחה: קיום פעולות ערכיות כמו נטילת ארבעת המינים, אכילה ”איכותית” כמו סעודת מצווה, ”סביבת עבודה” נוחה ונעימה כמו זו הקיימת בימי החג, שירה וזמרה הבאים מתוך הרגשה עילאית של הכרת הטוב, ומעל לכל, לימוד, הבנה והשכ לה בכוחו של הקדוש ברוך ובמצוותיו, כ פי שלמדנו מדברי הרמב”ם והרמח”ל. נאחל לכל בית ישראל להשתמש בכלים אלו ואחרים, בתקווה לשנה שמחה ומלאה בבשורות טובות.
~
לתגובות: – com.gmail@zeberger.rafi
