כרמי רונן
לשעבר אברך בדייטון (תשס“ה – תשס“ו)
כיום מנהל של ’עמי אולפני גיור‘ מבית אור עציו
יעקב שולח את יוסף: “לך נא ראה את שלום אחיך… והשבני דבר” – לשם מה נשלח יוסף? מה מטרת השליחות? האם יוסף צריך רק למסור ד”ש לאחים בשכם? כנראה שלא.
את הרמז למטרת השליחות אנחנו רואים בפגישתו עם האיש בשדה, יוסף פונה אליו ואומר לו ש”את אחי אנוכי מבקש”. והוא עונה ליוסף שהוא שמע שעשרת אחיו: “נסעו מזה”. וכדברי רש”י: “נסעו מן האחוה”.
כשיוסף פוגש את אחיו, הם קוראים לעברו: “הנה בעל החלומות הלזה בא”. האחים שנסעו מן האחוה, נסעו מה-”זה”, החליטו לזרוק את יוסף לבור – המקום שבו עושים את הבירור העמוק, ולאחר מכן מכרו אותו לישמעאלים.
עשרים ושתים שנים לאחר מכן (13 שנה מעת מכירתו בפעם הראשונה ועד עומדו לפני פרעה (רש”י ל”ז,ל“ד) ועוד שבע שני שבע, ולאחריהם שנתיים רעב), כשיוסף פוגש את אחיו, הוא מעביר אותם מסכת יסורים, שבמהלכה גם האחים מוצאים עצמם עושים בירור בבור. בסוף התהליך יוסף מגלה שהאחים עכשיו כבר מבינים את החשיבות של ה-”זה”. זה קורה כשיהודה ניגש לפני יוסף, ובנאום תקיף עומד על כך שאביו עלול למות מהמחשבה שלאחד מה-”זה” יקרה משהו -“ולקחתם גם את זה מעם פניי וקרהו אסון, והורדתם את שיבתי ברעה שאולה”. רק אז יוסף מבין שהצליח בשליחותו, זה הזמן להשיב את אביו דבר. זה הזמן לספר לו את ה-”זה”.
השליחות מתחילה בחלומות גדולים, של השליחים. השליח לא נרתע ולא מפחד מהשליחות – גם שהמבוגר האחראי שומר על הדבר. השליח מוכן לעשות הכל כדי לבקש את אחיו, גם אם הם כבר “נסעו מן האחוה”, ושכחו את העיקרון של ה-”זה”. ה-”זה”
(12 בגימטריה) הוא העיקרון שאומר שלכל אחד משנים עשר השבטים בעם ישראל יש מקום, כל עוד הוא מבין שמצד אחד לכולם יש לגיטימיות, ומצד שני ההבנה שאני חלק מהפרויקט הזה שנקרא עם ישראל.
כדי להצליח בשליחות עלינו ללמוד מיוסף, שמעביר את אחיו תהליך פנימי בו הם מבינים לכאורה בעצמם את העוול שהם גרמו לאח שלהם “אשר ראינו צרת נפשו”, ומשם מגיעים להכרה שהפעם לא חוזרים שוב על טעויות העבר. את זה עושים ע”י דוגמא אישית של דמות מופת – השליח.
שליחי תורה מציון שעושים שליחותם בארמון במצרים, מבקשים את אחיהם שרועים בגלויות ברחבי תבל. המטרה היא לעזור לאחים שלנו לחלום את החלום וגם להגשים אותו – לעזוב את גושן, ולעלות לארץ ישראל, כי השליחות תמיד מסתיימת רק בארץ ישראל. פעם שליח – תמיד שליח
