נס גדול היה שם
“ואברהם ושרה זקנים באים בימים”, בפרשת וארא המלאך מבטיח לזוג הזקנים שיהיה להם ילד. והדבר נראה פלא בעיניהם עד ששרה צוחקת ועל שם הצחוק התינוק שנולד נקרא יצחק.
זה מקרה יוצא דופן, בגדר נס גלוי ממש, שזוג זקן יזכו לילד, שכל כך ציפו לו, התפללו ושפכו לבם לפני אביהם שבשמים.
אבל אנחנו חיים בזמנים מדהימים, שהקב”ה העניק לבני אדם חכמה רבה וזכינו להתפתחות טכנולוגית עצומה, לכן, היום, נס זה מתרחש בכל יום. בגלל התפתחות המדע והרפואה, זוג מבוגר יכול לעבור טיפולי פוריות ולזכות בילד.
אמנם אנחנו יודעים שיש ירידה בפוריות, בעיקר פוריות האשה, בעקבות הגיל. הביציות “מזדקנות” בגלל המיטוכונדריה, הבטריות של התא, או בגלל ההתחלקות הגנטיות. לכן, ברוב המקרים, אשה מעל גיל 45 שזקוקה לטיפולי פוריות תצטרך להשתמש בביציות של אשה אחרת, בתהליך שנקרא תרומת ביצית.
על ידי טיפול זה, אשה זאת יכולה לזכות לילד, לנס גדול, שהוא דומה לנס של אברהם ושרה. מרגש מאוד לראות זוגות כאלה, שבאים עם תינוק אחרי כל כך הרבה שנות תפילה, ותחנונים, ובכי וצפייה. רואים עתה צחוק ושמחה אדירה.
מי האמא?
אבל טיפול זה מעלה המון שאלות והתלבטויות. השאלה שמפורסמת היא מה קובע את האמהות? מי האמא, האשה שנותנת את הביצית, החומר הגנטי, או זאת שנושאת את ההריון ומולידה את הילד? למדע אין תשובה ברורה כל כך לשאלה זאת. הביצית מכילה את כל החומר הגנטי, ההוראות לבנין האדם. בלי הביצית אין האדם נוצר ונולד. לכן, יש מקום רחב לטעון שבעלת הביצית היא האמא. מאידך, חומר גנטי לבד אינו בן אדם, וללא הרחם והגוף המזין ושומר על העובר אין חיים כלל. לפי זה, האשה שנושאת את ההריון ולבסוף מולידה אותו, אז אולי היא האמא האמיתית.
גם בהלכה אין הכרעה, מובא בשם הפוסק החשוב הרב שלמה זלמן אוירבעך זצ”ל שלכל שאלה שהוא נשאל הוא מצא מקור בספרות ההלכתית הרחבה, חוץ משאלה אחת, מי האמא במקרה של תרומת ביצית?
אמנם יש פוסקים שהציעו מקורות שונים, הגמרא (ברכות ס’) אומרת שלאה התפללה והעובר שברחמה הפך מבן לבת, המהרש”א, בגלל סתירה מגמרא אחרת (נדה ל’), מסביר שבעצם רחל ולאה היו שתיהן בהריון והעובר ממין זכר שהיה ברחם לאה הוחלף בעובר ממין נקבה שהיה ברחם רחל. יוצא שרחל היא ילדה את יוסף אבל היא לא אמו הגנטית. זאת “הוכחה” שהלידה משמעותית יותר בהגדרת האמהות.
יש עוד הוכחה מאשה שמתגיירת תוך כדי הריון, ובניה שנודלו נחשבים כיהודים למרות שמבחינה גנטית הם לא באו מביציות “יהודיות”.
ולכל מקור יש חולקים ושוללים את ההוכחות. מקור שמוכיח הפוך הוא מדברי הגמרא (נדה ל’) ששלושה שותפים באדם, ושהאב והאם תורמים חומר שנשמע כחומר גנטי, ללא קשר להריון ולידה.
כיון שכך היום אם התורמת הביצית היא לא יהודיה והיולדת היא יהודיה מגיירים את הילד מתוך ספק. אין זה נחשב כגיור ממש אלא כדי לתת מענה לכל דעה בלי להכריע.
מה היחס לגיור מספק? האם ילדה שעברה טיפול כזה יכולה להתחתן עם כהן? האם בן כהן שעבר גיור לחומרה נחשב ככהן ועולה לדוכן לברך?
שאלות רבות
מעבר לכך יש שאלות אתיות רבות. אפשר לבצע טיפול עם תרומת ביצית, אבל האם ראוי לעשות כך? האם צריך להתחשב בגיל האשה ובעלה? האם יש להגביל את גיל ההורים?
ילד שנולד להורים מבוגרים, במיוחד אם זה ילדם הראשון, יתמודד עם קשיים לא מעטים ולא פשוטים. בגן הוריו יהיו בגיל של הסבים של רוב הילדים, איך זה ישפיע על נפשו? באופן טבעי הם יהיו מוגבלים יותר מבחינה פיזית ועלולים להזדקן עם כל המשמעות של הדבר כשהוא צעיר.
במדינת ישראל מגבילים את גיל האשה שיכולה לקבל ביצית, אבל לא מתייחסים לגיל של בעלה. במדינות אחרות אין הגבלה חוקית גם לאשה. האם ראוי לבדוק את מצבם הבריאותית לפני שמסכימים לתת להם לעבור תרומת ביצית? מי יחליט את הקריטריונים לאישור תרומת ביצית?
האם המדינה צריכה לשלם על טיפול זה? האם יש הבדל בין מי שכבר יש לו ילדים למי שאין לו? האם מי שדחה את ילודה בכוונה ימומן על ידי המדינה? ואם המדינה לא משלמת האם יש לה את הזכות להגביל את הטיפול?
ברוך ה’ שחנן אותנו בחכמה רבה כדי לטפל בבעיות רבות בתחום הפוריות, אבל צריך לדעת להשתמש בחכמה זאת ובמתנות הרבות של הטכנולוגיה בתבונה רבה וביתר זהירות. תפקיד של אדם הראשון היה לעבוד בגן אבל לדעת גם לשמרו. וזה גם תפקידינו.
~
לתגובות: grweitzman@gmail.com
