חג הפורים – איך אפשר לשלוט בגורל?

חז”ל במסכת מגילה הביאו שתי דעות באשר למלך אחשורוש. האחת טוענת שאחשורוש טיפש היה ואילו השניה קובעת שאחשורוש דווקא היה מלך חכם.

לכאורה, קשה מאד להבין את המחלוקת הזו, הרי לאורך המגילה אנחנו נתקלים בהחלטות רבות של המלך אחשורוש כאשר בכל אחת מההחלטות אפשר היה למצוא בה גם צד של חכמה וגם צד של טפשות כמו בכל החלטה שאנחנו עושים בחיים.

לדוגמא בתחילת המגילה החלטת אחשורוש לעשות משתה ענק לכל שריו עבדיו ועמו כדי לכונן את משטרו ומלוכתו יש בה משהו חכם כי כשהעם שמח אז בדרך כלל הם גם שמחים במלכם, אבל יש בזה כמובן גם צד של שטות כשהמלך מנסה לבסס את מלכותו רק על שוחד בחירות, ומה יהיה כאשר יגמר הכסף?

כך גם הניסיון של הבאת ושתי והצגתה לפני המלכים והשרים בפרט על פי חז”ל שושתי היא לא אחרת מאשר נכדתו של נבוכדנצר השליט הגדול יש בזה חכמה שבאה להראות כאילו אחשורוש הוא הממשיך האמיתי של האימפריה הבבלית ששלטה בכיפה, אולם יש בזה גם טיפשות כי זה גם מראה לכולם עד כמה מעמדו רעוע שהוא נזקק לאשתו כדי לבסס את מעמדו.

יתכן שהמחלוקת היא לא האם אכן אחשורוש היה טיפש או חכם כי זה משהו שאי אפשר כל כך להעריך רק מפעולותיו של המלך אלא המחלוקת היא היכן היה קידוש השם הגדול יותר האם דווקא מלך חכם כמו אחשורוש שעל אף חוכמתו הקב”ה הוביל אותו בסופו של דבר להיות הכלי שיוביל את הצלת עם ישראל על אף כוונתו המפורשת להצטרף להמן בהשמדתם.

או שמא דווקא מלך טיפש שהחלטותיו אינן צפויות כל כך אלא נתונות לגחמות כאלו ואחרות ובכל זאת הקב”ה ניווט את המלך הלא צפוי להוביל את אותה התוצאה של הצלת עם ישראל.

לכאורה, גם בצד של אסתר ומרדכי קורה דבר דומה כאשר אחשורוש שולח קול כרוז לאסוף את הבנות , כולן נקבצות ובאות חוץ מאסתר שעליה כתוב “ותלקח אסתר” היא מנסה להסתתר אבל לוקחים אותה בעל כורחה. היא מנסה ככל יכולתה שלא להתייפות ומפקירה את גורלה ביד הגי סריס המלך שומר הנשים בניגוד לשאר הבנות שמבקשות את כל סוגי האיפור והבשמים האפשריים ובכל זאת זה גורם לה לשאת חן יותר מכולן. נדמה שככל שאסתר מנסה יותר ויותר לברוח מגורלה כך היא מגדילה עוד יותר את סיכוייה אצל המלך.

ואם זו אכן המגמה אז במה נשתנו אחשורוש והמן מאסתר ומרדכי? כשם שהם משמשים כלי משחק בידי ה’ טיפשים או חכמים , כך גם אסתר ומרדכי?

נראה שההבדל המשמעותי ביניהם הוא שבעוד המלך אחשורוש ממשיך לפעול כאילו הוא באמת מחליט על אף שהוא ממשיך להוביל את עצמו בדיוק בכיוון שרצה הקב”ה, מרדכי מזהה את יד ה’ ובוחר להיות חלק מהמהלך בצורה מודעת, הוא עובר מפסיביות לאקטיביות וכך הוא אומר לאסתר “ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות…” אנחנו לא רצינו להיות פה, אבל אם הגענו לכאן כנראה שיש לנו משימה לבצע. באופן הזה מרדכי הופך להיות אדון לגורלו , ברגע שהוא מקבל את רצון ה’ ופועל על פיו.

חג הפורים נקרא על שם ה”פור” בארמית שמשמעות אחת שלו היא גורל משהו אקראי לחלוטין, אבל המילה “פורים” גם באה מהמילה “פוריא” שהוא אפיריון ומושב חשוב שישבו בו החכמים והמלכים, והוא סמל לחוכמה ומלכות.

ולכן נאמר “חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי” – ופירושו חייב אדם “לבסומי” זו השכרות האקראיות של המציאות והגורל, רק אחרי שהוא מקבל את המציאות כרצון ה’ , אז הוא “בפוריא” מלשון אפיריון , חכמה ומלכות, הוא הופך למלך על גורלו ולא משנה אם הוא במהלך שנראה כברכה או קללה, על ידי הבחירה שלו ללכת עם רצון ה’ במקום לנסות לברוח ממנו הוא נותן סדר לאקראיות ושולט בגורלו.

אנחנו נמצאים במציאות של אי ודאות גדולה מאד מאז תחילת המלחמה , אבל אם חג הפורים לימד אותנו משהו הוא לאמץ את המציאות כפי שהיא כרצון ה’ במקום לנסות לברוח ממנה וכך נוכל להפוך את מצבנו להזדמנות שממנה נוביל במודע את גאולת ה’ וישועתו.

פורים שמח