חומש דברים – חזונו של משה לדורות

כשחכמינו ז”ל קבעו את סדר הפרשיות הם קבעו שחומש דברים מתחיל תמיד בשבוע שחל בו תשעה באב, זמן ציון חורבן המקדש והגלות.

האם יש כאן רק מקריות? או שישנה כאן משמעות פנימית לקביעת חכמים זו?
לשם כך נתבונן בקצרה במבנה הכללי של חמשה חומשי תורה ומקומו המיוחד של ספר דברים.
“ישראל הם עיקר הנבראים[1], לב כל ההוויה[2], מחשבתן של ישראל קדמה לכל[3], אין לך קדוש בנבראים יותר מישראל, אין לך חביב בעולם יותר מישראל, אין לך אהוב לפניו יתברך יותר מישראל “[4].
“הן לה’ אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה. רק באבותיך חשק ה’ לאהבה אותם”. [5]

בחמשה חומשי תורה, מלבד החלק המרכזי והמהותי, שהוא דבר ה’ אל ישראל ומלבד החלק של המצוות וההדרכה המעשית איך יתנהג ישראל כעם ה’ – נמצא תיאור תהליך התהוות עם ישראל ואופן התרקמותו והתגבשותו כעם ה’:
בספר בראשית הונח היסוד לבניין האומה, הגרעין הראשון בדמותם של האבות והשבטים.
בספר שמות מתבצע תהליך ההתהוות בפועל, התרקמות האומה בגוף ובנפש.
בספר ויקרא נקבעו דפוסי החיים על פיהם יחיה ישראל. ספר ויקרא מלא הלכות רבות ורובה המכריע של תורה מצוי בו.
בספר במדבר נעשה תהליך ההרצה, שלב ההתנסות והתמודדות עם קשיי החיים, על פיהם למד ישראל את דרך הנהגתו המיוחדת, הנהגה מעל הטבע.
בספר דברים אנחנו מוצאים את סיומו של התהליך, קריאת שם. בספר דברים משה רבנו מכין את העם לקראת כניסתו לארץ, לקראת כינון עצמאותו ויסוד ריבונותו הלאומית על אדמתו. הפיכתו לעם נורמאלי היושב על אדמתו, המנהל חיים עצמאיים, אך כעם אלוקי, השונה ונבדל מגויי הארץ בזה ייחודו ובזה ייעודו.

משה רבנו, במצות ה’ ובהשראתו המתמדת, ייסד את העם בראשית דרכו. הוא צמח יחד איתו ממצב של אפס נתונים לאומיים, בבחינת “ואת ערום ועריה”[6], הצעיד אותו במשך ארבעים שנה תוך כדי מסות ותלאות לא מעטות ולא קלות, בנה ועיצב את מהותו הרוחנית, הפך אותו מעם של עבדים חסרי נורמות התנהגות בסיסיות, והעלה אותם לדרגת “ממלכת כוהנים וגוי קדוש”[7].
ועתה בספר דברים הוא משלים את תהליך בנייתו של העם, זקיפת קומתו. ממצב של “ערום ועריה” הוא מעלה אותו את העם לדרגת מלוכה. כך מגשים משה את  השאיפה הא-לוקית “ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה”[8].

משה בסיפוק רב מסכם מפעל אדיר של בניין העם ועמידתו על כוחו עצמו ולא כאחד העמים.
עם ישראל עכשיו ראוי להיות היהלום שבכתר האלוקי: “ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה ה’ לתהלה לשם ולתפארת ולהיתך עם קדש לה’ אלוקיך כאשר דבר”[9]
כל הציפיות וכל החלומות התגשמו וישנו עם הנושא את דבר האלוקים בעולם ומכריז על קיומו בעצם הופעתו.

לדאבון ליבו של משה נמנעה ממנו הכניסה לארץ. יחד עם זאת, הוא משלים את משאת נפשו בעיצוב חיי העם כריבון על אדמתו, בנאומו הארוך שהוא נושא, הלא הוא ספר דברים.
תוכנו המרכזי של הנאום הוא הכוונת העם והדרכתו כיצד לכונן את עצמאותו הלאומית וכיצד לייצב את ריבונותו כעם בן חורין בארצו על פי רצונו יתברך, שבזה ורק בזה ייחודו.
לכן ספר דברים הוא המדינה שבדרך – “כל מילה בנאומים האחרונים של משה מבטאת את נפשו ההומה לעמו והדבקה בעתיד ישעו”[10].

כמה סמלי הוא שחומש דברים תחילת קריאתו תמיד בשבת הסמוכה לתשעה באב, כפי שפתחנו.
חכמים הציגו את פתיחת ספר דברים סמוך לחורבן המקדש החל בתשעה באב כדי להעמיד מול העם את חזונו של משה רבנו של המציאות האידאלית של עם ישראל בארצו.
בשל הגלות והחורבן מציאות זו נכזבה ועל כן יש צורך ללמד את העם איך לתקן את המעוות ולשאוף להגשמתו של החזון האידאלי בדמות העם והמדינה, כמתואר בדבריו של משה רבנו בחומש דברים.
מאז החורבן מגמה זו ניצבת כאידאל שצריך להגשימו. לכן על עם ישראל לזכור את תפקידו בעולם ומטרת קיומו כעם ריבוני מיוחד, ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

בהפטרת פרשת חזון גם הנביא ישעיה משלב מסר נצחי לכלל ישראל לדורותיו, לפיו עתידו הטוב של ישראל מותנה אך ורק במעשיהם של ישראל. ההקפדה על שמירת מצוות התורה, יש בכוחה לעמוד מול כל האיומים המתחדשים על ישראל לדורותיו. הפקת לקחים מאירועי העבר ממחישה לישראל כי שפע כלכלי וחוזק בטחוני אינם ערובה להמשך קיומו הנצחי של עם ישראל, אלא הביטחון בקב”ה. האמונה והתקווה לבנין הבית השלישי, מחזקת את כושר עמידתו של ישראל כנגד איומי הגלות מתארכת[11].

חכמינו ברוח קודשם ראו את חזונו של משה וחזונם של שאר הנביאים על עתידו של העם והעמידו את חזון זה בכל שנה דווקא בזמן זה כדי “שנחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'”[12].
יה”ר שנזכה כולנו להפיק לקחים מן העבר של עם ישראל לדורותיו, ונתחזק באמונה בהבטחות הקב”ה לעתידו הטוב של ישראל, ובבניין ירושלים ננוחם.
ויתקיים בנו מקרא שכתוב: “לכן כה אמר ה’ שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאום ה’ צבאות, וקו ינטה על ירושלם[13]. פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה’ עמו גאל ירושלם”[14]

לתגובות: maazarie@gmail.com

לדברי תורה נוספים על הפרשה לחץ כאן