חוקת התורה – למקומה של פרשת פרה אדומה – תשע”ז

חוקת התורה – למקומה של פרשת פרה אדומה
 

בפרשת השבוע אנו קוראים על מצווה מיוחדת במינה, מצוות פרה אדומה, שאפרה מטהר את טמאי המת, אבל מטמא את העוסק בשריפתה. מצווה זו נחשבת מסתורית וחסרת הגיון עד שעליה אמר שלמה: "אמרתי אחכמה אך היא רחוקה ממני" (קהלת, ז', כג'), מצווה שנקראת 'חוקה' שמשמעותה היא דבר שהוא חוק שאין לשאול אחריו שאלות, אלא לקיים גם בלי להבין.

ברצוני לעלות שאלה הקשורה לא לטעם המצווה, אלא למיקומה – מדוע התורה מספרת לנו על המצווה הזו דווקא פה, הרי ענייני טומאה וטהרה הוזכרו כבר בספר ויקרא. מה הקשר בין פרה אדומה לבין שאר הנושאים בפרשה, והאם הקשר יכול אולי להסביר קצת את טעם המצווה יוצאת הדופן הזו?
פרשת השבוע מדברת על כמה נושאים הקשורים לשינוי הגדול שעובר על עם ישראל. למעשה בפרשת השבוע ישנה קפיצה של 40 שנה, מיציאת מצרים ולקראת הכניסה לארץ, והפרשה מדברת על שינוי ההנהגה. מרים מתה והבאר שליוותה את עם ישראל במדבר נעלמת, בעקבות זה ישנה תלונה של עם ישראל על משה ואהרון. העם דורש מהם מים, והם נכשלים במי מריבת קדש ומקבלים הודעה מאת הקב"ה שהם סיימו את תפקידם ולא יכניסו את עם ישראל לארץ כנען. אהרון מת גם הוא ונקבר בהר ההר. בנוסף, עם ישראל שולח שליחים למלך אדום כדי לעבור בארצו אך מקבל סירוב. גם לסיחון מלך האמורי נשלחים שליחים שמקבלים סירוב, אולם בעקבות סירוב זה יוצא עם ישראל למלחמה נגד סיחון ולאחריו נגד עוג מלך הבשן שבסופה הוא יורש את ארצם. אירוע נוסף שמוזכר בפרשה הוא סיפור נחש הנחושת: בעקבות תלונת עם ישראל על המן שולח הקב"ה את הנחשים על ישראל. העם מבין את חטאו ומתפלל לסליחה, משה מכין את נחש הנחושת ועוצר את המגפה.
אם נסכם, נראה שהנושאים בפרשה מדברים על שינוי מהנהגה ניסית להנהגה טבעית – הבאר של מרים שדאגה למים במשך כל השנים נעלמת ועכשיו צריך לעבוד בשביל להשיג מים, משה ואהרון, הסמלים הגדולים ביותר של ההנהגה הניסית, לא יכניסו את עם ישראל לארץ כנען, עם ישראל צריך להילחם מול אחרים כדי לזכות בנחלתו והדבר האחרון, המן, הלחם הניסי מאבד את ערכו בעיני עם ישראל.

האם ישנו קשר בין פרה אדומה לנושאים הללו?
לדעתי הפרה האדומה היא מצווה מיוחדת כיוון שיש בה מימד מיוחד במינו: לוקחים פרה אדומה, שורפים אותה, מוספים לאפר מים ועוד כמה מרכיבים, מעין שיקוי קסם שכזה. מזים את השיקוי הזה על טמא מת ופתאום, הנה הוא טהור. הוא עובר ממצב של טומאה חמורה ביותר לטהרה מוחלטת. בעיניי יש כאן כמעט מעשה כשפים, כאשר בדרך ניסית כמעט, יכול אדם להיפטר מהטומאה החמורה ביותר ולהפוך לטהור, אני חושב שכאן יש חיבור מיוחד לשאר הפרשה, הפרה האדומה מייצגת את הנס הגדול, את היכולת להפוך טמא לטהור, אולם העיסוק במצוות פרה אדומה, השחיטה והשריפה שגורמים לטומאה הם המייצגים את עולם הטבע. אין דבר יותר טבעי מכך שהתעסקות בשחיטה ושריפה של בעל חיים תגרום לטומאה, שהרי גם בקורבנות חטאת אחרים העיסוק בשריפה גורם לטומאה.

נמצא אם כך, שפרה אדומה מחברת בין עולם הפלא והנס לעולם הטבע, ולכן מקומה הוא כאן בפרשה שמדברת על המעבר של עם ישראל מהנהגת הנס להנהגת הטבע. אולי זו משמעות הביטוי 'חוקת התורה', כי התורה היא החיבור המופלא ביותר בין שמים לארץ, בין מעשה האל הניסי והנצחי למעשה האדם הטבעי.