אלישע וילמרסדורף

אלישע וילמרסדורף
שליח תורה מציון לשעבר ביוהנסבורג (תשנ”ט)

 

לקום וללכת

הדברים מתוך הספר “לוחות אבן” של הרב אברהם צוקרמן זצ”ל, זקן רבני ומחנכי הציונות הדתית וראש ישיבות בני עקיבא שנפטר במוצ”ש האחרונה (פ’ וירא), ויהיו הם לע”נ.

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר )כד, י(

התורה משתמשת פעמיים בביטוי “וילך” בפסוקנו: “ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך” ובפעם השנייה:”ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור”. בהליכה הראשונה לא נאמר לאן הייתה הליכתו של אליעזר, רק בהליכה השנייה נאמר בפירוש שהייתה” אל עיר נחור”.

ויש לשאול: מדוע נכפל תיאור הליכתו של אליעזר בפסוקנו, ומדוע בהליכתו הראשונה לא נכתב לאן הייתה כוונתו ללכת, ורק בתיאור “וילך“ השני נאמר שהליכה זו הייתה ” אל עיר נחור? ”

ויש להשיב ששתי ההליכות הללו רומזות על מחשבתו של אליעזר.

חז”ל אומרים שבת הייתה לאליעזר, וביקש להשיאה ליצחק  (בראשית רבה נט, ט) אבל בשעה

שאברהם אמר לו” לא תִקח אִשה לבני מבנות הכנעני”  (כד, ג) כוונתו הייתה גם לאליעזר שהיה כנעני. אמנם אליעזר היה שונה מהכנעני שיושב בארץ מפני שהיה “דמשק אליעזר” (טו, ב), ורבותינו מסבירים שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים  (יומא כח), אולם אברהם לא רצה לתת את יצחק לבתו של אליעזר, ולפי דברי חז”ל אפילו התבטא בחריפות: “אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך”   (בראשית רבה נט, ט)

כשלקח אליעזר עשרה גמלים, התכוון ללכת לכיוון ארם נהריים ולחפש שם אישה ליצחק, אבל ההליכה אל עיר נחור הייתה קשה בעיני אליעזר, כי אפשר שאישה מבית אברהם תלך ליצחק ביתר רצון מבת אחרת מארם נהריים, ומלכתחילה אליעזר ציפה “אולי לא תאבה האִשה ללכת אחרי”

(כד, ה) על כן בהליכה הראשונה הלך כאילו כפאו שד, כיוון שאברהם מצווה עליו ומשביע אותו, ועליה נאמר  ”וילך– ” הלך בקושי רב, וגם לא נזכר לאן הייתה הליכתו.

ללכת לעיר נחור, לבית אברהם, היה אברהם צריך כבר לחזק את לבו של אליעזר, ולכן אברהם הוסיף ואמר לו ” אל בית אבי תלך ואל משפחתי ( “כד, לח) ולכן התורה מדגישה שההליכה השנייה הייתה אל עיר נחור.

רמז לחיזוקו של אברהם נמצא במילים “ויקם וילך” כמו אצל יעקב, שגם אצלו אנו מוצאים “וישא יעקב רגליו וילך (“כט, א ) וחז”ל דרשו שהליכה זו הייתה מתוך שמחה, מתוך רצון (בראשית רבה ע, ח) למרות אכזבתו של אליעזר בעניין בתו.

ויש לתרץ באופן נוסף: התורה כתבה פעמיים” וילך” לומר לנו שהליכתו של אליעזר הייתה מחולקת לשניים: חלק מהדרך הלך בעצלתיים, וחלק בזריזות, שכן אף שאליעזר היה יליד כנען, הרי מפני שהיה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים נראה שמאברהם למד את קדושתה של ארץ ישראל, שהיציאה ממנה מותרת רק במקרים מעטים, כגון לשאת אישה וללמוד תורה (הלכות מלכים לרמב”ם ה, ט) אלא שכדי ללמוד תורה יכול אדם לשהות בחוץ לארץ זמן רב ככל הנדרש. אבל לשאת אישה ככל שיכול למהר ולחזור חייב למהר ולחזור, כי אינו יכול לצאת על מנת להישאר אִתה שם אלא רק כדי לשאתה ולהביאה מיד לארץ ישראל. על כן כל זמן שהיה בארץ ישראל הלך לאִטו  –”וילך” לא מיהר ולא הזדרז, כי לא רצה כל כך לצאת מארץ ישראל, אך משיצא לחוץ לארץ  “ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור” –  “ויקם וילך” לשון זריזות. את ההליכה בחוץ לארץ השתדל לעשות במהירות ולא לשהות שם יתר על המידה אלא ככל שיכול למהר לקחת את האישה ולחזור, כך השתדל לעשות.

 

הרב בדבריו מזהה שתי בחינות שניתן לראות באותה נקודה בה אליעזר היה מוכן לקבל החלטה למלא את שליחותו בכל המסירות. באותן נקודות בהן היה מוכן לוותר ולהשלים עם ההפסד כביכול ובכך להיות מוכן להעביר הילוך ולהמשיך הלאה במלוא הרצון.
אם נרצה נוכל לראות בכך דוגמא לשתי בחינות שכולנו מתמודדים איתן בתהליך קבלת החלטות. אחת של השלמה וויתור על דרך אחרת שרצינו ללכת בה כדוגמת אליעזר שהשלים עם העובדה שלא יוכל להשיא את בתו לבן אדונו, והשניה, ויתור על “אזור הנוחות” שלנו שיכול להתבטא בסביבה נוחה לעלייה רוחנית, סביבה מוכרת, מעמד חברתי וכד’ כדוגמת אליעזר שויתר (אמנם באופן זמני) על השהייה בארץ ישראל ובבית אברהם מורו ועל מעמדו כתלמיד מובהק הדולה ומשקה מתורת רבו.

אם אכן יוצאים לשליחות, כדאי לעשות זאת במלוא הרצון והאמונה ולגייס את כל הכוחות –

לקום וללכת.

¹הגר”א מסביר שעבור חשש מפני משהו לא רצוי משתמשת התורה במילה “פן”, וכשהתורה נוקטת לשון “אולי” זה רומז לאיזשהו רצון (אולי אפילו נסתר או בתת מודע) שאכן החשש יתאמת.

²יש לציין שבדברי אברהם לאליעזר לא מוזכר שאברהם דורש להגיע אל משפחתו ובית אביו דווקא. אבל כך מספר אליעזר בבית רבקה.